כבר 3 שנים עברו מאז שהחזקתי אותך, מאז שחיבקתי אותך, מאז שהרחתי אותך. 3 שנים מאז ששמעתי את הקול שלך.

כבר 3 שנים מאז שחיים שלמים שלך הפכו לאוסף של זכרונות, של תמונות צרובות בנשמה, של רסיסים שמנסים לחמוק ואני מנסה להיאחז

החיים ממשיכים בדהרה קדימה ואנחנו נסחפים איתם בכח האנרציה. כבר סופרים בשנים, היום לפני שלוש שנים... בזמן כרונולוגי, יום מותך מתרחק בקצב מהיר אך בלב התחושה היא עכשווית. כולנו מנסים להמשיך ולנהל חיים רגילים בהם משולבים יחד

ארבע שנים עברו, חלפו, טסו. אנחנו מוצאות את עצמנו נאבקות מה לרשום, איך להסביר את מה שעובר עלינו. אולי זה בגלל שזה נדמה שהראש עם הזמן מתמלא יותר ויותר בשטויות. אבל תמיד לפני יום הזיכרון והאזכרה, משהו נעצר. איזה מפסק אוטומטי

ושוב יום זיכרון, אך יש מי שעבורם כל היום בכל יום בחייהם הוא יום זיכרון. כל אימת שאני מתעורר בבוקר, פותח את הטלפון, נתקל באות א' מתבונן ובוהה בשם איתי, זוהי תחילתו של יום זיכרון. כל אימת שלאחר הגילוח אני מתיז את ה- after shave