פרידה מאיתי
איתי יקר ואהוב!
לפני מספר שבועות עמדת על במת הסיום, חיבקת אותי והקראת לי את דברי הפרידה בשם השכבה. לא ידעת איזה אושר וגאווה מילאו אותי. אושר וגאווה שאלה הם בני המחזור היוצאים לחיים. אין זה מפליא שאתה הוא

איתי!
מה אברך לו, במה יבורך?
זה הילד? שאל המלאך... ( רחל שפירא)

איתי... אחי הצעיר!
איני יודע היכן להתחיל וכתיבת המילים קשה, קשה מאד.
לידך, דרכך, חייך... שזורים בתוך חיי כבר 18 שנה. 18 שנה מאז האסון שהפגיש ביננו

איתי שלי
בשבת האחרונה הלכנו לאכול ספגטי ב"ספגטים", עמדת להתחיל את הגיבוש למחרת ואני הצעתי שניפגש כל הילדים במסעדה לקראת הליכתך לגיבוש, נתתי לך חופש לבחור את המסעדה, ואתה אמרת ספגטי, הייתי מאושר שהיית נחרץ

איתי אחי הנסיך,
אני לא יודע איך להתחיל לדבר עליך בלשון עבר, רק ביום שבת האחרון כשדיברנו ונשמעת לחוץ ניסיתי להבהיר לך שאין מצב שאתה לא עובר את הגיבוש והבטחת שעוד תדבר איתי.
קשה לי לחשוב עלינו ממשיכים ככה בלעדיך – אתה