E.T ילד יקר
על בואך לעולם באוגוסט 1988 שמעתי רק באמצע ספטמבר, חזרתי למנוחה בקטמנדו אחרי טיול בהרים ולשמחתי חיכה לי מכתב מאבא ואמא שלך. התישבתי מלאת ציפה ופתחתי את המכתב שהיה כתוב בכתב יד מסודר, וכך כתב לי אחי

איתי,
אני עומדת כאן, בבית הספר, המקום בו גדלנו ביחד ומדברת אליך.
עברנו המון ביחד, עולה לי התמונה של היום הראשון בכיתה ו'. ילד יפה עם עיניים בהירות וקוצים בשיער, נכנס לכיתה, ילד חדש.
בהתחלה התביישת קצת אבל תוך כמה

איתי שלנו,
הימים חולפים ואנחנו כבר מציינים שלושים למותו של איתי...
המוח לא קולט והלב כואב. הכאב מצטבר וגם הכעס. כעס על שעלם מקסים שכזה נלקח מאיתנו. שבחור בעל יופי חיצוני ופנימי לא יהיה בקרבנו יותר. נער מוכשר כמו איתי

איתי,

אף פעם לא אשכח איך מריבות ממושכות הפכו לאט לאט למה שעתיד היה להיות מערכת יחסים של אחים טובים. היה לי במי להתגאות ולהשוויץ בו. תמיד הייתה לך עצה ותמיד עודדת אותי.
כל רגע איתך היה רגע של הומור.
בהתחלה בכלל