מוטי שלי
חלפו 10 שנים מאז אותו יום מר ונמהר בו דרור בא לבשר לי את בשורת האיוב על נפילתך. חשבנו שעולמנו יחרב ולא נוכל להמשיך לחיות, אכן מוטי עולמנו נחרב אך ממשיכים לחיות ועולם כמנהגו נוהג הכל כאילו אותו דבר, אך לעולם

מוטי שלי,
החיים מתפרקים לרסיסים, שברים כל כך קטנים, התרסקות כל כך מוחלטת.
שום תחושה, שום רגש, שום מחשבה - לא יוכלו אי פעם להיות כמו לפני.
התאהבנו כשהיינו בני 16.
ילדים תמימים, אבל בוגרים ורציניים.
אהבה

מוטי אחי שלי   בורכתי בשני אחים גדולים, שומרים, מלווים אוהבים אני מסתובבת בבטחה בדרכים בידיעה שדרורי ששומר עלי כאן, מייעץ ומקשיב, צוחק ומפרגן ואתה ששומר עלי ממקום מבטחים ונמצא איתי ברוחך הידיעה הזו נותנת לי

אזכרה למוטי
15 שנה חלפו מאז הטיסה היוקרתית אך כל כך גורלית
שאתה היית כל כך גאה לטוס בה.
המראת אך אלינו לא שבת.
15 שנה זה זמן ארוך אך לי נראה כאילו היה זה רק אתמול.
יום חמישי הארור בו התבשרתי על נפילתך. להספד במלואו >>