רותי ומוטי, בני נוער חיפאים, נפגשו כדרך בני גילם בבית הספר ובתנועת הנוער בה היו פעילים. בגיל 16 הפכו לבני זוג. הקשר בין השניים חרג מקשר טיפוסי של אהבה ראשונה ונמשך, במשך שנים, אל ראשית שנות ה- 80 ואל שנותיה הראשונות של מלחמת שלום הגליל. מוטי, אשר למד באותה עת הנדסת חשמל כעתודאי בטכניון בחיפה, מתגייס, מסיים קורס טייס ומוצב בטייסת 125 בשדה דב. רותי לומדת באותה עת הפרעות בתקשורת בביה"ס לרפואה בתל השומר והם מתגוררים בתל אביב.

17-7-1986. מוטי ורותי מתחתנים בגינת הטכניון. הם מתגוררים בשיכון המשפחות הפסטוראלי בתל נוף, שם מוצב מוטי בטייסת 118. רותי מסיימת את התואר והעתיד נראה ורוד מאי פעם.

29-8-1988. איתי נולד והמשפחה מתרחבת. משפחה קטנה, שמחה ומלאת אופטימיות. מוטי זורח מאושר. קשור לאיתי בנימי נפשו. מקפיד על נוכחות מלאה בטקס האמבטיה היומי של איתי. שותף מלא בשעות שנמצא, מלא געגוע כשאיננו.

29-12-1988. בוקר שגרתי. איתי, בן ארבעה חודשים בדיוק, נוסע עם רותי לת"א. פגישות בנוגע לקידום התזה של רותי. את מוטי הם מורידים בטייסת. מוטי יוצא למשימה מיוחדת – הנחת אבן גבול 51, אבן הגבול האחרונה בתהליך סימון הגבול בין ישראל למצרים. תקלה במסוק גורמת לרעד אשר אינו מאפשר למוטי לייצב את המסוק. בניסיון למקם את אבן הגבול ניתק הרוטר של המסוק ומוטי, בקור רוח, שיקול דעת ודייקנות, מרחיק את המטוס מעשרות החיילים ששהו למטה ומנחית את המסוק. מעוצמת הנחיתה מתנתק הכסא של מוטי ומועף מהמסוק, אל המוות הבלתי נמנע. 3 אנשי הצוות נפצעו וניצלו. קרא בהרחבה.
רותי מקבלת את הידיעה כשאיתי הקטן בזרועותיה, בביתה בשיכון המשפחות. ההלוויה מתקיימת בחיפה, לשם חוזרת רותי לאחר השלושים. מוטי משאיר אחריו הורים, אתי ובני, אח – דרור ואחות – ריבי.

לאחר מוטי. רותי מתגוררת בחיפה ומגדלת את איתי, בעזרתם של הסבים, הסבתות והמשפחה המורחבת. כעבור שלוש שנים היא פוגשת את ישראל, אב למאי בת ארבע. ביולי 1993 נולדו לרותי לישראל תאומים, גיא ודנה, ואיתי ומאי זוכים למשפחה גדולה. בין איתי ומאי נרקמת חברות אמיצה ורבת שנים הנמשכת גם לאחר פרידתם של ישראל ורותי.

איתי גדל במשפחה אוהבת בה מוטי היה נוכח. במהלך ילדותו נחשף איתי לאהבתו של מוטי אליו, לדרכו ולשאיפותיו. באזכרות הרבות, בטיולים ובאירועים לזכרו ובמיוחד בחיי היום יום, למד מי ומה היה לחבריו הרבים בטייסת ומחוצה לה ובמיוחד לבני משפחתו. רותי מגדלת את איתי כשהיא מגוננת מחד, ומשחררת מאידך, חרדה לאושרו לשלומו מכאן ומאפשרת ומכילה את רצונו ושאיפותיו משם.
איתי גדל להיות "גבוה ורם ונישא ויפה ורצה להגשים את חלומו להיות כמוך (מוטי), כמו האבא שמעולם לא ראה רק שמע ושמע ושמע...", כפי שמציינת ריבי, אחותו של מוטי בספדה לאחיה לאחר 18 שנה. איתי מתכונן ללכת בדרכו של מוטי, להגשים את חלומותיו של אבא שהפכו גם לחלומותיו הוא.
אני לא מפסיק להתגעגע,
חושב עליך,
מנסה ללכת בדרך שלך,
שהצבת בפניי כשהלכת.
(מתוך השיר "ניהול העיזבון" אשר כתב איתי)

23-8-2006. לפנות בוקר. זה היום הרביעי לגיבוש קורס טיס אליו הצטרף איתי. שלושה ימים אינטנסיביים - הכוללים דיונים, אימונים פיסיים קשים, מסעות מפרכים אך גם חברויות חדשות וצחוק אל תוך הלילה - הסתיימו. החום הגדול, התנאים הקיצוניים והעייפות נותנים את אותותיהם אך החברה נחושים להמשיך. היום הרביעי, מתחיל כמו "עוד יום" אך הבית כבר נראה באופק. רק עוד יומיים... הגיבוש לקורס טיס עומד להסתיים ואיתי, אשר עובר בהצלחה את כל המשימות עומד להגשים את השלב הראשון בדרך להגשמת חלומו. "סבתא אין מצב שאני לא עובר את הגיבוש, אנחנו נתראה במסדר כנפיים" הבטיח איתי לסבתו אתי, אמו של מוטי ז"ל.

23-8-2006. מאוחר יותר. המסע הארוך, אשר התחיל לפנות בוקר, מופסק בהודעת על "עומס חום". איתי וחבריו חוזרים לכיוון הבסיס תוך ביצוע תרגולים קלים. איתי אינו מרגיש בטוב אולם מוותר על האפשרות לגשת לחובש. לאחר זמן קצר הוא מתמוטט. החובש, אשר אינו מזהה כי מדובר במכת חום וסבור כי מדובר בהתייבשות מבצע פעולות אשר אינן מסייעות ואף מזיקות. רכב פינוי - ללא עזרים מתאימים - מעביר את איתי לרופא היחידה אשר מעביר את איתי במהירות לביה"ח סורוקה. למרות שהודיע על הגעתם הצפויה, על הצורך בחדר הלם ובטיפול רפואי מציל חיים, איתי, אינו זוכה לכל טיפול רפואי מצוות בית החולים במשך דקות ארוכות.
איתי נפטר ממכת חום. ממכת חום שלא זוהתה. ממכת חום שלא טופלה כראוי. איתי נפטר למרות שהיה ניתן להצילו, באמצעות בעלי תפקיד ומקצוע ערוכים, מקצועיים ואחראיים יותר. באמצעות נהלים ופקודות חד משמעיים ומחייבים. באמצעות תשומת לב ואנושיות. קרא בהרחבה.

לאחר איתי. 3 שנים לאחר מותו המיותר של איתי התקבל דו"ח החקירה של צה"ל. מסקנות הדו"ח מצביעות על כשלי רוחב בכל דרג או תפקיד. בעקבות הדו"ח משונים נהלים רבים בחיל האוויר ובחיל הרפואה ובהם נהלי ההכנה לגיבוש, מועדי הגיבוש (מאז מותו של איתי לא מתקיימים גיבושים באוגוסט), נהלים בנוגע לכשירות החובשים, למערך הרפואי ולתהליך הפינוי.
למרות מסקנותיה החד משמעיות של ועדת החקירה ולמרות שנקבע ללא צל של ספק כי 8 אנשים אחראים למותו של איתי אף לא אחד מהם מוגדר כאשם במותו ואף לא אחד לוקח אחריות.
רותי, אמו של איתי, ממשיכה לגדל את דנה וגיא. אל החלל העצום שהותיר מוטי נוסף החלל הבלתי נגמר שהותיר אחריו איתי.

לראש העמוד