כרגיל, יושבת מול הנייר ומנסה לחשוב איך לנסח את העצב והגעגוע במילים. איך לנסות לשתף את כולכם, שאוהבים ומכבדים וממשיכים להגיע כל שנה, במה שעובר עלי בכל משך הזמן הזה.
19 שנים מאז איבדתי את מוטי, שנה וארבעה חודשים מאז מותו של

מוטי שלי
בדיוק היום לפני 20 שנה נדם לפתע קולך, בבת אחת נעצמו עיניך וחיוכך המקסים קפא על פניך היפים.
אתה בני בכורי, גבוה ורם, נישא מעל כולם שלא חששתי לבל יקרה לך משהו כי שידרת בטחון ושלווה על כל סביבתך הלכת לבלי שוב

מוטי אחי שלי היקר, כשהתחלתי לעבוד על הערב הגעתי לבית של אמא, בחדר בפינת ההנצחה לזכרך על אחד המדפים מצאתי קלסר בו מצויים כל הדברים שנכתבו, נאמרו ופורסמו מאותו היום בו נהרגת. התחלתי לדפדף ונדהמתי מכמות המילים שכתבתי לך בכל

אחרי 21 שנים אני עדיין מחפשת אותך.
עדיין מייחלת למילים חכמות שלך, לתחושת הבטחון והמוגנות שהייתה לי כשהייתי – מזמן מזמן, בת 25, אשה צעירה ונאיבית עם תינוק קטן ועם בעל הכי הכי בעולם.
אחרי 21 שנים אני מתקשה לזכור איך