לפי שבועיים, באחת הנסיעות, האזנתי לתוכנית רדיו בה דיברו על מכתבים. אחת ממגישות התוכנית סיפרה שמעולם לא כתבה מכתב, לא ראתה שום צורך לכתוב מכתב, ולא מבינה איזה ערך מוסף יש למכתב. המחשבה הראשונה שקפצה לי לראש (מיד אחרי

37 שנים אני חוזרת והוגה את המלים והפעם גם בקול 37 שנים משתהה, מקשיבה לקולות רחוקים לשנים שחלפו לתמונות זיכרון שחוזרות להן 37 שנים חיים שלמים שחייתי שחיינו שעודנו ושאתה לא. מביטה למעלה רואה את ציפורי הגעגוע