ריבי
37 שנים
אני חוזרת והוגה את המלים והפעם גם בקול
37 שנים
משתהה,
מקשיבה לקולות רחוקים
לשנים שחלפו
לתמונות זיכרון שחוזרות להן
37 שנים
חיים שלמים שחייתי
שחיינו
שעודנו
ושאתה לא.
מביטה למעלה רואה את ציפורי הגעגוע חגות מעל ראשי
לעיתים קרובות לעיתים מתרחקות
משרטטות בשמים פספוס והחמצה
ואוף ולמה
ואיך העולם קפא באותו יום, באותה דקה, באותה שניה,
כמו אחרי פיצוץ מטאורי שהשאיר אדמה חרוכה.
ויש ירוק ויש שמים של תכלת ויש שמש וצחוק
וצלקת ענקית, שנסגרת ונפתחת
מסרבת להתאחות.