סבתא אתי
איתי,

חלפה שנה מאז שנלקחת מאתנו שנה של כאב,
שנה של עצב והרבה געגועים.
איתי היית כמו פרח שחלם להיות פרח טיס, אך
לצערנו נקטפת בתחילת דרכך בגלל רשלנות
פושעת של מפקדיך.
היית עלם חמודות מלא שמחת חיים והומור בריא,
אהוב על חבריך, תמיד במרכז העניינים.
גם אחרי מותך מתמידים חבריך לפקוד את קברך
וכל מוצאי שבת מתאספים בביתך כולם באים ורק
אתה חסר.
גדלת אמנם ללא אב אך בזכות רותי והקשר המיוחד
שהיה ביניכם לא הראית את חסך האב.
רק לאחר מותך בקראי את שיריך הבנתי עד כמה
הערצת את מוטי והשאיפה להצליח להיות כמוהו
ולא לאכזבו.
הדבר מחזק יותר את הרגשת ההחמצה שלנו ושלך
ולא יכולת לקיים את מה שהבטחת לי סבתא אין
מצב שאני לא עובר את הגיבוש אנחנו ניפגש במסדר
כנפיים.
אך הגורל רצה אחרת לא נראה אותך טייס, לא נראה אותך
מתבגר, מקים משפחה ומצליח בכל אשר תפנה.
אתה תישאר צעיר לנצח ואני אזכור אותך תמיד עם
החיוך הנפלא, העיניים הצוחקות שטוב לבך נשקף מהם.
כך אזכור אותך כל עוד אחיה.
אוהבת אותך ומתגעגעת סבתא אתי.
לאיתילמוטי