אחת מהנבואות בספר יחזקאל פותחת באלו המלים: "ויהי דבר ה' אליי לאמור: בן -אדם, הנני לוקח ממך את מחמד עיניך ...." ומכיוון שאני כופר בקיומה של אותה ישות- שהרי אם ישנה ,היכן היא?- והרי אתם יודעים מי הם שלקחו מאתנו את מחמד עינינו, וממש הלילה , אור ליום 23 באוגוסט התמוטט חייל בעת אימונים ולפי המדווח מצבו אנוש,  סירבתי גם להמשך הנחיות אותו פסוק: " לא תספוד ולא תבכה ולא תבוא דמעתך". וכך, חלפו כבר 15 שנה והמספד והאבל לא פגו. ובהילקח מחמד עיניי והן כהו ,דמותו של איתי מול עיניי  בכל יום ואיתי בן ה-18 הולך עמי לכל מקום. בכלל, אם יורשה לי לקראת סיכום ולקראת סיום וידוי קטן , מותם של רועי בן ה-6 והילקחו של איתי בן ה-18 , שני אלה שינו את חיי מן הקצה אל הקצה ואידך אזיל ואדום.

הסתלקותו של איתי והיוותרותו כעלם יפהפה היא המנחה ומדריכה את כולנו ומורה לנו להמשיך, להתרחב, ללמוד ולהתפתח בדמותך ובדמות ערכיך והליכותיך הזכורים לנו. הצחוק, החיוך, ההומור, החוכמה והמנהיגות הרגישה שבצידה , כל אלה מעניקים לנו קרן אור בתוך העלטה שמסביב.

מעת לעת, כאשר אנחנו משוחחים , אני מביט אל מספר הטלפון -052-895-2398 ותוהה מה היה אם היית מתוודע ל-face book, אינסטגרם, טיק טוק ועוד מרעין בישין  ואיזו תמונת מסך הייתה לך – משפחה, 2-3 ילדים ולבטח גם כלב ואז לפתע המסך כבה , ושוב חושך מסביב, ההיית או חלמתי חלום?

איתי אהובי, מ 18 השנים הקצרות כל כך של חייך הותרת הרבה זכרונות , מראות וחוויות ורק אלה מנחים אותנו ומורים לנו באיזו דרך לבור ולאן עלינו לפנות.

ממתין באהבה ובגעגועים,

סבא