23:29:44 | תאריך: 6.5.2014 | שם השולח: רפאל ש.
רותי היקרה. שמעתי את הראיון שנעשה עמך ברדיו ואת סיפור חייך עד להיום (יום העצמאות ה- 66) בו שני ילדייך החיילים, גיא ודנה, מקבלים אות מצטייני נשיא. את אשה מיוחדת! והלוואי שתדעי רק אושר ושמחה ותזכי לאריכות ימים בבריאות איתנה. את ובני משפחתך.

רפי ש.
אשקלון

14:10:58 | תאריך: 12.4.2013 | שם השולח: דרור צחובוי
רותי היקרה
הקשבתי עכשיו לגלי צה"ל ושמעתי את הראיון שהתקיים איתך וברקע מילות השיר שאיתי כתב ונוגן, אני פשוט לא מוצא מילים או להביע את מה שמתחולל כרגע בתוכי,האצילות שבך איך שאת מתארת את רגעי האימה אחרי שקיבלת את ההודעה על מותו של מוטי והחלטת לעטוף את איתי בן 4 חודשים באהבה ובחום אין קץ ,להמשיך את שגרת החיים כפי שהיתה עד לאותו יום, והתמונות של איתי לצידה של תמונת מוטי, כשאומרים שרק אמא יכולה לחוש את נפש ילדיה הרי שאת התגלמות מושלמת של כך. מידי שנה אנחנו נפגשים להעלות את זכרם של מוטי ואיתי בבית הקברות ובבית הספר,אני עומד בצד ןמתבונן בך ובילדיך המקסימים שגדלו והתגייסו לצה"ל, ובחיוך המקסים והצנוע שלעיתים נדמה לי שאת מנחמת את כולם, אוזרת כוח וממשיכה לעטוף בחום את יקירייך.
לא יודע איך לסיים.
בשם צביה,ליהיא ועוז חיבוק ענק

13:17:44 | תאריך: 26.8.2012 | שם השולח: דלית קינן
רותי יקרה,

6 שנים שעברו מהיום הנוראי הזה , הפרידה המאולצת, המיותרת והשגויה מאיתי.
6 שנים שנפגשים באזכרות, ליד הקבר המטופח, בצילו של העץ שגדל, באשלייה שהחיים יעמדו מלכת, כי איך ימשיכו אחרי ההלם, האובדן, העצבות התהומית.
אבל, כידוע הם נמשכים, באיזה סוג של שגרה, כל אחד והזכרון שלו, הקשר שלו והעצבות שלו.
אבל את, הסבים, סבתות, דודים, דודות חברים וכל המעגלים הקרובים שלך ושל מוטי ואיתי מצליחים לשמר את המעגל הסובב הקרוב והרחוק, זה שמגיע לאזכרה,ליום הזכרון, והביתה במתח, בציפייה להספדים, לדברים שיוצאים מהלב, קורעים אותו, ונספגים חזרה .
והשנה, כמו בכל השנים, בכל האזכרות של מוטי, ושל איתי הגדלת לעשות. ריגשת אותי מאוד מאוד. המילים, הדהודן, הכאב, תוכן הדברים. מה שנאמר לראשונה בקול רם, מה שמצוי עמוק בתוך בנק הרגשות והגעגועים ריגש במיוחד.
מחבקת, אוהבת ומתגעגעת.
דלית

מסר חדש:
שלח