איתי,

אף פעם לא אשכח איך מריבות ממושכות הפכו לאט לאט למה שעתיד היה להיות מערכת יחסים של אחים טובים. היה לי במי להתגאות ולהשוויץ בו. תמיד הייתה לך עצה ותמיד עודדת אותי.
כל רגע איתך היה רגע של הומור.
בהתחלה בכלל לא הצלחתי להפנים שאתה לא איתנו יותר, ואני עדיין לא לגמרי מבין את זה בפנים. עבר כבר חודש שנראה כמו יותר, ואפילו מתארך כל פעם שאני נזכר בך. שתדע שעשרות ואפילו מאות לא יכלו להישאר אדישים למה שקרה... והנה אנחנו עומדים היום ליד המצבה החדשה שלך, ונזכרים בעוד סיפורים ורגעים שקשורים אלייך..
מאז האירוע הטראגי שמתי לב כמה חשיבות הייתה לך בחיים של כל כך הרבה אנשים, והעובדה הזו התבטאה בעיקר בהלוויה שלך, כשכל הסביבה של הקבר שלך הייתה מלאה באנשים וכולם היו עצובים.
המחשבה שאת רוב חיינו ביזבזנו במריבות מעוררת בי עוד יותר עצב, הלוואי שזה לא היה כך. אבל תמיד אהיה אסיר תודה על הרגעים ששוחחנו כמו אחים.
מתגעגע ואוהב,
גיא אחיך הקטן