מוטי אחי שלי – יום השנה ה- 26 שנים  למותך

26 שנים חיית ו – 26 שנים אתה כבר מת.

למות 26 שנים זה מרגיש הרבה יותר זמן מאשר לחיות 26 שנים.

לחיות 26 שנים זה זמן כה מועט.  

זו ממש רק ההתחלה...

חוויות הילדות והנערות עדין טריות,

טעימה קצרה של טעם החיים והבנה מה זאת אהבה על כל היבטיה.

הבחנה קלה בין עיקר וטפל ואיפה כדאי להשקיע את המרץ ואיפה כדאי לשחרר

לחיות 26 שנים זה זמן כה מועט

לחוש בחיתוליה מהי אחריות של אדם בוגר

ומהו גודל התפקיד המונח על כתפיך כבן בכור, אח גדול, בעל ואב צעיר.

להתנסות באילו כלים כדאי לצרף לארגז האישי שיהיו שימושים בעתיד,

ואילו להשאיר בצד כי אינם מועילים.

לחיות 26 שנים זה זמן כה מועט

זה איש צעיר שכל החיים לפניו עם הבטחה גדולה לעתיד מאושר ומזהיר.

סולל דרך לאחיך הצעירים ומושא הערצה בכל התחומים.

לחיות 26 שנים זה זמן כה מועט

השמש מאירה והשמים כחולים ונטולי ענני סכנה.

אבל...

למות 26 שנים זה זמן כה רב, זה נצח,

עידן ועידנים של געגוע שלא מרפה

ימים בהם כל שמחה מהולה בעצב

ותחושה  של פספוס והחמצה גדולה

דור צעיר של אחיינים שמכיר אותך רק דרך סיפורים ותמונות.

למות 26 שנים זה זמן כה רב, זה נצח,

חיים שלמים בהם אנו חסרים את נוכחותך איתנו כל יום כל שעה כל דקה..

נאחזים ברגעי זיכרונות  וחוויות משותפות.

זה לספר שוב ושוב את סיפור חייך ומותך.

להיות עצובים כך סתם באמצע היום גם אחרי שנים כה רבות

למות 26 שנים זה זמן כה רב, זה נצח

זה עדין אחרי כל כך הרבה שנים לשאול

למה? ואיך? ומדוע?

והלוואי ולא.. ומה היה קורה אם...

למות 26 שנים זה מרגיש הרבה יותר זמן מאשר לחיות 26 שנים

כי לעצב אין לו סוף לאושר יש ויש

בחייך נתת לנו אור וצחוק ושמחה והרבה ביטחון שהשמים הם לא הגבול אלא רק ההתחלה.

ואנחנו לא דאגנו והיינו נינוחים,  הסתובבנו בבטחה בשבילי החיים,

לדברים טובים מתרגלים בקלות, הזמן עובר בלי שחשים, הוא עובר בנעימים.

אך במותך הפתאומי לקחת איתך חלק מכל אחד ואחת מאיתנו ואנו חסרים.

לדברים כואבים, רוויי עצב מסרבים להתרגל והזמן עובר לאט, ומשאיר בנו תלמים עמוקים של כאב תמידי.

למות 26 שנים זה הרבה יותר מלחיות 26 שנים.