מוטי איננו איתנו מחצית יובל,

איננו איתנו יותר מאשר היה איתנו,

מוטי נפרד מהחיים, בעודו בחור צעיר

בתחילת חייו,

מוטי נפרד מרותי כשרק החלו לבנות את התא המשפחתי, ולא ראה אותך ביופייך בשנת ה 50,

מוטי אתה חסר לנו מאוד.

מוטי, אתה החוט המקשר בין הנוכחים כאן, שבאים בהתמדה לבקרך כבר 25 שנה,

אליך אנחנו באים,

לזכור, להזכיר, להיזכר,

לכבד, להעריך, להוקיר:

את המשפחה שהשארת,

את הזכרונות הצעירים שניתלו באויר...

לראות , להתחבק, לדמוע,

להתאחד, להתכנס, להיות כאן עם כולם בעצב,

באי ההבנה,

באי הקבלה-

למה המדינה שלנו גובה כזה מחיר מאיתנו?

למה מיטב הבנים נמצאים כאן ולא איתנו?

למה היקר מכל הלך ולא שב

למה?  למה? למה?