ריבי
מכתב לאחי הגדול
לכתוב לכתוב לכתוב מן צורך שכזה שלא ממצא את עצמו אף פעם... זה מזכיר לי את המכתבים הארוכים שהייתי יושבת וכותב במקומות נידחים במזרח הרחוק, מתארת בפרטי פרטים את החוויות, הנופים והמראות שאני נחשפת אליהם, מנסה להיות הכי מדויקת כדי שגם אתם בארץ תוכלו להרגיש כמעט לראות את מה שאני רואה וחווה... כך גם היום, כך כבר שנים, אני כותבת לך מכתבים, שירים, מחשבות מנסה שתרגיש מה אני מרגישה, מה אני חווה, מה אני רואה. ההבדל הגדול הוא שכבר שנים אתה לא משיב, כבר שנים אני צריכה לשאול ולענות ולקוות שאכן אלה הדברים שאליהם אתה מתכוון לשאול... מוטי זה נכון מה שאני עושה? מוטי תן עצה... בבקשה... אתה אחי הגדול, אתה תמיד ידעת יותר טוב... עיניך המביטות בי מהתמונה שעל יד המיטה מדברות אלי בקול שאני לא מצליחה לשמוע, אני מספרת לך כמה נוכחותך חסרה לי בחיים, כמה אני מתגעגעת וכמה אני ממשיכה לייחל שיגיע הרגע ואתה פשוט תופיע, תחזור, תפתח את הדלת ותעמוד זקוף מלוא קומתך ותכנס הביתה כאילו מעולם לא עזבת... ואנחנו לא נשאל, ולא נכעס שנעלמת כך ל – 18 שנה. נודה שחזרת נעטוף, נחבק, נתבונן ונספר... שעות נספר על כל שהיה באותן השנים הרבות שחלפו, איך ניסינו כל אחד ואחת בדרכו להמשיך ולחיות עם עצב תהומי וחלל ענקי, נספר על ילדים שנולדו וגדלו, על מגורים שהוחלפו על אבא שלנו הגדול והחסון שתמיד מצא פתרון ואלתור לכל דבר שלפני 4 שנים הוכנע ע"י ליבו החזק... על אמא שלנו האישה החזקה שהתמודדה עם מות בעלה ומיד אחריו עם מות אמה, שניצחה את הסרטן ושבחרה למרות כל האסונות בחיים... על דרורי שלנו שלא סתם אני אומרת כל הזמן שהוא נשמה טהורה שהצליח בכל תחום שאליו פנה שבכל מקום הוא אהוב מתבלט למרות ואולי בגלל השקט והנעם שבו, על רותי הנערה הצעירה שעזבת שבגרה להיות אישה יפה מצליחה שאחרי שנים רבות מצאה אהבה ומקום של חום ורק לאחר שנגשר על כל הפערים ושתיקה קצרה של עיכול הדברים תגיע להשאלה שממנה כה חששנו "תאמרו לי איפה איתי? השארתי לכם תינוק קטנטן וחמוד עם עיניים של תכלת וחיוך שלא נמחק, איפה הוא ?" מזה לא נוכל להתחמק ואז נאלץ ביגון נוראי לספר לך על בנך היחיד שגדל והיה לעלם חמד, פרח מקסים שבדיוק לפני 4 חודשים יצא כולו התרגשות להתחיל ללכת בדרכך ולא חזר, כן אחי גם הוא כמוך היה גבוה ורם ונישא ויפה ורצה להגשים את חלומו להיות כמוך, כמו האבא שמעולם לא ראה רק שמע ושמע ושמע. ונספר על קיסמו ועל טוב ליבו ועל הקשר המדהים עם אימו ועל העצב הנוראי שנשאר עם לכתו, כאב נוראי כמו שהיה בלכתך, בלתי ניתן לתיאור וכזה שלא נותן מרגוע ולא מוצאים נחמה... אתה לא חוזר אני לא מפסיקה לייחל ולכתוב.. אחי היקר מילים אף פעם לא חסרו לי אבל בשנה האחרונה אני מתקשה יותר ויותר למצוא אותם.
אוהבת ומתגעגעת אחותך הקטנה
rebecca
לכתוב לכתוב לכתוב מן צורך שכזה שלא ממצא את עצמו אף פעם... זה מזכיר לי את המכתבים הארוכים שהייתי יושבת וכותב במקומות נידחים במזרח הרחוק, מתארת בפרטי פרטים את החוויות, הנופים והמראות שאני נחשפת אליהם, מנסה להיות הכי מדויקת כדי שגם אתם בארץ תוכלו להרגיש כמעט לראות את מה שאני רואה וחווה... כך גם היום, כך כבר שנים, אני כותבת לך מכתבים, שירים, מחשבות מנסה שתרגיש מה אני מרגישה, מה אני חווה, מה אני רואה. ההבדל הגדול הוא שכבר שנים אתה לא משיב, כבר שנים אני צריכה לשאול ולענות ולקוות שאכן אלה הדברים שאליהם אתה מתכוון לשאול... מוטי זה נכון מה שאני עושה? מוטי תן עצה... בבקשה... אתה אחי הגדול, אתה תמיד ידעת יותר טוב... עיניך המביטות בי מהתמונה שעל יד המיטה מדברות אלי בקול שאני לא מצליחה לשמוע, אני מספרת לך כמה נוכחותך חסרה לי בחיים, כמה אני מתגעגעת וכמה אני ממשיכה לייחל שיגיע הרגע ואתה פשוט תופיע, תחזור, תפתח את הדלת ותעמוד זקוף מלוא קומתך ותכנס הביתה כאילו מעולם לא עזבת... ואנחנו לא נשאל, ולא נכעס שנעלמת כך ל – 18 שנה. נודה שחזרת נעטוף, נחבק, נתבונן ונספר... שעות נספר על כל שהיה באותן השנים הרבות שחלפו, איך ניסינו כל אחד ואחת בדרכו להמשיך ולחיות עם עצב תהומי וחלל ענקי, נספר על ילדים שנולדו וגדלו, על מגורים שהוחלפו על אבא שלנו הגדול והחסון שתמיד מצא פתרון ואלתור לכל דבר שלפני 4 שנים הוכנע ע"י ליבו החזק... על אמא שלנו האישה החזקה שהתמודדה עם מות בעלה ומיד אחריו עם מות אמה, שניצחה את הסרטן ושבחרה למרות כל האסונות בחיים... על דרורי שלנו שלא סתם אני אומרת כל הזמן שהוא נשמה טהורה שהצליח בכל תחום שאליו פנה שבכל מקום הוא אהוב מתבלט למרות ואולי בגלל השקט והנעם שבו, על רותי הנערה הצעירה שעזבת שבגרה להיות אישה יפה מצליחה שאחרי שנים רבות מצאה אהבה ומקום של חום ורק לאחר שנגשר על כל הפערים ושתיקה קצרה של עיכול הדברים תגיע להשאלה שממנה כה חששנו "תאמרו לי איפה איתי? השארתי לכם תינוק קטנטן וחמוד עם עיניים של תכלת וחיוך שלא נמחק, איפה הוא ?" מזה לא נוכל להתחמק ואז נאלץ ביגון נוראי לספר לך על בנך היחיד שגדל והיה לעלם חמד, פרח מקסים שבדיוק לפני 4 חודשים יצא כולו התרגשות להתחיל ללכת בדרכך ולא חזר, כן אחי גם הוא כמוך היה גבוה ורם ונישא ויפה ורצה להגשים את חלומו להיות כמוך, כמו האבא שמעולם לא ראה רק שמע ושמע ושמע. ונספר על קיסמו ועל טוב ליבו ועל הקשר המדהים עם אימו ועל העצב הנוראי שנשאר עם לכתו, כאב נוראי כמו שהיה בלכתך, בלתי ניתן לתיאור וכזה שלא נותן מרגוע ולא מוצאים נחמה... אתה לא חוזר אני לא מפסיקה לייחל ולכתוב.. אחי היקר מילים אף פעם לא חסרו לי אבל בשנה האחרונה אני מתקשה יותר ויותר למצוא אותם.
אוהבת ומתגעגעת אחותך הקטנה
rebecca