מוטי שלי,

בא לי לספר עליך,  בא לי שכל מי שקצת שכח אותך – ייזכר.

בא לי לספר לכם על מוטי שלי, טוב הלב, החרוץ והנחוש, הרגיש והצנוע.

על מוטי המתנדב, שהשקיע מזמנו במד"א , כי חשב שכך ראוי לעשות, ובמקביל עבד כדי להרוויח כסף  בשביל לעשות רישיון, כל זה תוך כדי לימודים תובעניים בתיכון ותפקיד מרכז שבט צעיר בשבט צופית.

ואם זה לא מספיק – הייתה לו גם חברה, שרצתה אותו לעצמה כמה שיותר, והוא תמיד גרם לי להרגיש שאני הכי חשובה בעולם בשבילו.

רוצה לספר לכם על מוטי שיצא הביתה מהקורס פעם בשלושה שבועות לשבת קצרה והלך לבקר את הסבתות שלו, מצא זמן להקדיש ותשומת לב להרעיף על סביבתו, בלי לקפח אף אחד.

בא לי להזכיר שהוא היה חבר בלב ובנפש. אחד כזה שתמיד אפשר היה לבקש ממנו הכל. עזרה, עצה, גיבוי, החלפת תורנות – הכל היה תמיד "כן" , ו"מה הבעיה? " והכל בשקט, בנועם.

בא לי להזכיר לכם שהצחוק שלו היה הכי מצחיק שיש, העיניים שלו האירו את פניו והחיבוק שלו נסח שקט ובטחון.

בא לי לזכור את הרגעים המדהימים שלנו כמשפחה, את האור שזרח ממנו אחרי שאיתי נולד, את הגאווה שלו.

בא לי שתדעו שבמשך 4 חודשים הוא היה האבא הכי טוב בעולם.

בחודשיים וחצי האחרונים, מאז הפכתי להיות סבתא של עומרי, אני מביטה בגיא , עוקבת בהשתאות אחרי מסע האבהות שלו, ונזרקת לתקופה הזאת עם מוטי, עם איתי.

רואה את גיא נכנס לחדר לידה – איש צעיר חסר דאגות, ויוצא משם אבא, עם כל כובד האחריות משורטטת על פניו... מחזיק את עומרי בפעם הראשונה, מלא בטחון כבר מהרגע הראשון.

אני רואה דברים שהיה לי קשה לראות כשזה קרה לנו... הרבה יותר קל לראות מהצד...רואה את האהבה העוצמתית והטוטאלית הזו שנוצרת  בשבריר שניה, ושוב תופסת ומבינה, עד כמה ארבעה חודשים של אהבה יכולים ליצור עולם ומלואו.

מוטי אהוב,

כל תקופה בחיים מביאה איתה תובנות חדשות,

הלוואי שיכולתי לספר לך שלכל מקום אני לוקחת אותך איתי.

בכל חוויה חדשה שאני עוברת יש לך תמיד מקום לצידי.

עוד משהו שלא זכית לחוות , עוד משהו שהפסדת,

עוד חלק בך שאנחנו הפסדנו.

ולמרות שביולוגית אתה לא קשור לעומרי,

אתה שם איתי , כלומר עם יואב ואיתי.

כן – לפעמים זה די צפוף בנפש, כשכל דמויות המפתח חולקות שם שטח,

ובמשפחה המורחבת הזו שלנו-  שום דבר אף פעם לא פשוט.

אבל למזלי יואב חי עם זה בשלום ובקבלה מוחלטת, מה שהופך את הכל ליותר קל וזורם....

אז אני מדמיינת אותך "סבא מוטי",

מדמיינת אותך חווה את האושר הזה , חווה את החוויה המטלטלת, המעצימה הזו,

מחבק בידיך החמות והעוטפות את התינוק , כן ברור שזה התינוק של איתי בדמיון,

כי ברור לי שאם לא היית מת- גם איתי היה כאן,

ומכיוון שהכל כל כך מורכב ומסובך ממילא , אז ברור שגם יואב, גיא לילך עומרי דנה ואיתמר היו כאן באופן פלאי כלשהו.

אז מה אם אין כאן היגיון – זה מה שבא לי לדמיין...

ואני מדמיינת אותך מבוגר, זה לא כל כך קשה כי בטח הייתי דומה לדרורי,

ואני מדמיינת שעינייך היפות והטובות ממשיכות להאיר אלי את אורן האוהב,

ושאתה הכי מאושר בעולם.

בא לי לספר לך ולכולם כמה אני אוהבת אותך, וכמה אני ברת מזל שזכיתי להיות שלך.

רותי