איתי שלי מלאך
איך אני יכולה לכתוב לך כשאתה פה לידי, אני מרגישה את הידיים הגדולות והמחבקות שלך, את החום של הגוף שלך, רואה את העיניים האוהבות והחיוך הענק, מריחה אותך, אתה פה איתי.
קשה לא לחייך כשחושבים עליך, למרות הכאב האינסופי, השמחה שלך נשארה איתנו.
אני מסתכלת על החברים ורואה בכל אחד את האיתי שלו, וכמובן שלי יש את האיתי שלי המושלם שלי שעכשיו שאתה לא פה הכל קשה יותר, לצחוק, לישון לדבר או אפילו לנשום.
אם רק היית יודע כמה אהבה נתת לנו וכמה הרבה הרבה יותר אהבה יש לנו אליך... הזיכרון שלך השאיר באנשים שאפילו רק ראו את החיוך שלך כל כך הרבה.
אבל כנראה שהיית טוב מדי כדי להיות אמיתי וכנראה שהיית צריך להיות עם אבא שלך, ואני רוצה שתדע שהזכות להכיר אותך כל כך ולהיות איתך היא גדולה ועכשיו שאני יודעת מי אתה וכמה מדהים אתה, תישאר איתי לנצח.
אז מלאך, כולנו פה כואבים אותך ואוהבים אותך, מחזקים אחד את השני עם הכוח שאתה השארת לנו, והחיים ימשיכו אבל שום דבר כבר לא יהיה אותו דבר כי תמיד נישאר שבורים ותמיד תמיד נתגעגע.
אני אוהבת אותך, זוכרת אותך, מתגעגעת ומקווה שאתה גם מסתכל עלינו, יודע שאנחנו גם איתך... ושומר עלינו איתי כי אנחנו צריכים שתשמור טוב טוב כמו הבטחון שתמיד היה כשהיית פה.
אני עדיין לא מאמינה ובטוחה שתחזור. אני אמשיך לכתוב, לדבר, ולספר.
אני אמשיך לאהוב ולזכור ולכאוב ולחייך איתך מלאך,
שלך,
שקד קדיש
אוגוסט 2006