שירה פרוטאס
איתי שלי,
לאן נעלמת לי? איך אני אמורה להמשיך מכאן?
אני לא יכולה לכתוב בלשון עבר כי זה לא נתפס אצלי שאני לא אראה אותך יותר.
לשמוע את הצחוק שלך, להרגיש את החיבוק האבהי עם הידיים הארוכות...
תפסתי את עצמי יותר מדי פעמים רואה ומרגישה אותך פה.
בחלומות הכי גרועים שלי לא עלתה המחשבה שאצטרך לכתוב לך מכתב כזה, שאצטרך להיפרד ממך. כמה שזה נשמע מוזר, אני לא מרגישה שאני נפרדת. אני מרגישה שאתה עדיין פה איתי. אני רואה אותך בכל מקום ובכל צורה, כמעט יכולה לגעת בך, ולהריח את הריח המפורסם שלך, "הריח הטבעי" שלך כמו שטענת...
אתה תופס חלק גדול כל כך ונכבד מהחיים שלי ככה שאני לא יכולה לשחרר. ככל שעובר הזמן, אני מבינה כמה אתה חסר לי. אני באמת לא יודעת איך אני אמורה להמשיך מכאן. אני כל כך מתגעגעת!
כשהייתי בלוויה שלך נשברתי. ניסיתי להיות חזקה בשביל כולם אבל פשוט לא הצלחתי. לא רציתי לעזוב את הקבר כי לא רציתי לעזוב אותך. לא יכולתי לחשוב על הרעיון שאתה נשאר שם לבד, ואנחנו אמורים לחזור הביתה ולנסות להמשיך הלאה. הכל יראה אחרת מעכשיו.
שום דבר לא יחזור להיות כמו שהיה קודם.
אני כ"כ אוהבת אותך, אני אפילו לא רוצה לתאר עד כמה.
זוכר שהצלת אותי מחזיר הבר? כשלא הסכמתי לצאת מהאוטו? שישבת איתי במצפה בלילות ודיברת על כמה שבנות אוהבות אותך? ושהצעת לי ב 03:30 לפנות בוקר לבוא אלי ולאכול את הפיצה פירות ים שאף פעם לא הספקת לאכול? יש כ"כ הרבה דברים שאני רוצה להגיד לך ולא מסוגלת.
טוב, אני הולכת לבקר אותך בקבר.. איזה מוזר להגיד את זה...
אני אוהבת אותך המון,
מתגעגעת ורוצה אותך פה איתי...
שירה פרוטאס
לאן נעלמת לי? איך אני אמורה להמשיך מכאן?
אני לא יכולה לכתוב בלשון עבר כי זה לא נתפס אצלי שאני לא אראה אותך יותר.
לשמוע את הצחוק שלך, להרגיש את החיבוק האבהי עם הידיים הארוכות...
תפסתי את עצמי יותר מדי פעמים רואה ומרגישה אותך פה.
בחלומות הכי גרועים שלי לא עלתה המחשבה שאצטרך לכתוב לך מכתב כזה, שאצטרך להיפרד ממך. כמה שזה נשמע מוזר, אני לא מרגישה שאני נפרדת. אני מרגישה שאתה עדיין פה איתי. אני רואה אותך בכל מקום ובכל צורה, כמעט יכולה לגעת בך, ולהריח את הריח המפורסם שלך, "הריח הטבעי" שלך כמו שטענת...
אתה תופס חלק גדול כל כך ונכבד מהחיים שלי ככה שאני לא יכולה לשחרר. ככל שעובר הזמן, אני מבינה כמה אתה חסר לי. אני באמת לא יודעת איך אני אמורה להמשיך מכאן. אני כל כך מתגעגעת!
כשהייתי בלוויה שלך נשברתי. ניסיתי להיות חזקה בשביל כולם אבל פשוט לא הצלחתי. לא רציתי לעזוב את הקבר כי לא רציתי לעזוב אותך. לא יכולתי לחשוב על הרעיון שאתה נשאר שם לבד, ואנחנו אמורים לחזור הביתה ולנסות להמשיך הלאה. הכל יראה אחרת מעכשיו.
שום דבר לא יחזור להיות כמו שהיה קודם.
אני כ"כ אוהבת אותך, אני אפילו לא רוצה לתאר עד כמה.
זוכר שהצלת אותי מחזיר הבר? כשלא הסכמתי לצאת מהאוטו? שישבת איתי במצפה בלילות ודיברת על כמה שבנות אוהבות אותך? ושהצעת לי ב 03:30 לפנות בוקר לבוא אלי ולאכול את הפיצה פירות ים שאף פעם לא הספקת לאכול? יש כ"כ הרבה דברים שאני רוצה להגיד לך ולא מסוגלת.
טוב, אני הולכת לבקר אותך בקבר.. איזה מוזר להגיד את זה...
אני אוהבת אותך המון,
מתגעגעת ורוצה אותך פה איתי...
שירה פרוטאס