משפחת שרון היקרה!
אני חש את הדחף הפנימי שבי לכתוב לכם מילות תנחומים...
הכרתי את איתי רק 4 ימים, מלבד שמו ומקום מגוריו לא ידעתי דבר נוסף!
אך זה הספיק לי לחוש את אישיותו, ללמוד מיד להעריך אותו, לאהוב אותו ולהפוך לחברים, חברים תומכים, דוחפים ומעודדים אחד את השני.
רק 4 ימים ולילות של ריצות, טרטורים, מסע אלונקות ובין לבין מבטיחים כי נשמור על קשר. כך הבטחנו.
אז אני כאן איתי שומר על קשר וכעת זוהי היכרותי הראשונה עם משפחתך.
איתי!
לא אשכח את מסע האלונקות בבוקר יום ג', עשינו חילופים מכתף לכתף, החזקנו ידיים צמודות כי חשבנו שכך יקשה עלינו פחות, ישבנו יחד בדיונים, ראיתיך עומד ומביע את דעתך בפני החברים, כל אשר ראיתי בך כריזמה, כח שכנוע, אינטיליגנציה וחיבה.
היכרות קצרה אך עמוקה, ידעת לתת מעצמך ולעודד את החברים מסביבך, לא התייאשת והמשכת קדימה... קדימה יותר מדי... רצת מהר מאד קדימה, פתחת פער עצום ואינך עוד איתנו. אני עוד מחפש אותך, הרי רק שעות קודם עמדת איתי במסדר בוקר, אז היכן אתה...
אנחנו מאמינים בני מאמינים וכל אשר נותר לנו או לי הוא לזכור אותך ולהאמין כי אתה שם למעלה בשמיים אולי במקום טוב יותר מאשר אנו.
תנוח בשלום על משכבך...
אתה בטוח עייף.... אנחנו לנצח איתך.
בשמחה מהולה בעצב רב, ברגשות מעורבים, רציתי לעדכן אותך כי הצלחתי, לא מעט בעזרתך, לעבור את הגיבוש.
אתה איתי.

תנחומי מקרב לב,
עדן.