לפני שש שנים וקצת התחלתי להרגיש ממך משהו שונה ביחסים בינינו. עד אותה תקופה רוב התקשורת שלנו הייתה מבוססת על ההצמדה שלי לרצפה על יידך מדי פעם, זאת הייתה לחיצת היד שלנו, אבל לאורך הזמן התחלתי להתבגר ואתה, לשלוח יד ולהציע את ניסיון החיים שלך.

לפני שש שנים וממש קצת נהיינו קרובים. הייתה לי אהדה גדולה כלפיך יותר מתמיד. אתה עמדת לפני גיוס, לפני דרך ארוכה. היה לי אז ידוע כמה אהוב אתה, שאתה הגיבור של כולם וגם שלי.

לפני שש שנים בדיוק הגיבור שלי מת. אני נושא הרבה רגשות מאז אותו יום, ותחושת הכעס, ההחמצה וההלם לא עוזבת אותי לרגע. אני במיוחד כועס מהעובדה שהדמות שלך מעורפלת, ולא מסוג הטשטוש שאני רגיל אליו.

ובכל זאת, כמובן שעדיף שהיית משלא היית בכלל, כי למדתי המון ממך איתי, ודמותך עיצבה ומעצבת את האדם שאני רוצה להיות. השנה האחרונה לא הייתה פשוטה לי, במיוחד כשהמחשבות עליך מלוות כל הישג וקושי, אבל הזכרון שלך ושל מי שאתה פוסל לי את האפשרות לוותר, וגורם לי לשאוף ולכוון גבוה, ועוזר לי גם לפגוע.

אני תמיד אזכור, ותמיד אוהב אותך.