איתי

עבר המון ,המון זמן…ולפעמים נדמה לי שאולי לא ,

משהו בתחושת הזמן משתבש.

כשפגשתי את רותי לפני חודש וחצי בערך , בסיבוב בשכונה שלנו והיא העלתה את המספר 15, לא הצלחתי לקשר בין הדברים לרגע..

ואז כשנשלחה ההודעה לגבי היום הזה עם התמונה שלך כמו בכל שנה, התבלבלתי .

מבחינה פיזית אתה לא נוכח , בוודאות. אתה כבר לא חלק מכל תהליכי ההתפתחות והשינויים שכולם פה עוברים ומצד שני הנוכחות הברורה הזאת בתמונות מעצימה את הבלבול שלי ומעלה שאלות. שאלות שקשה לתת להם תשובות ברורות .

שאלות לגביך , איפה היית היום אם היית

ואיפה כל אחד מאיתנו היה אם היית.

מידי פעם עולות לי המחשבות האלה… מה היה קורה פה ולאיזה כיוון הכל היה מתפתח, לו כל זה לא היה קורה..

איתי , עם השנים אני יותר ויותר מעריכה ומתפעלת מהאדם שהיית .

החבר , הבן , האח, הנכד , האחיין ,הבן דוד .

הכוחות שלך, השאיפות שלך , הפרספקטיבה הבריאה, החוכמה , השנינות הנדירה והמקיפה שהשאירו סימן  בכל תחום שהחלטת שבא לך לעסוק בו.

15שנים, החיים המשיכו וממשיכים במסלולם . משהו פנימי השתנה התמקם והתעצב אחרת.

ואני חושבת הרבה מחשבות  על האפשרות שניתנה , להיות חלק קטן במסע הקצר שלך עם הסיום הכואב הזה .

ובנוסף  , שגם לאחר 15 שנים החלק שהשארת עדיין נוכח, לרוב יציב ומידי פעם לא , עמום , לא ברור, ובעיקר משתנה ועם השנים מקבל משמעויות נוספות.

אני מניחה שכל אחד מהנמצאים פה חווה קשר ייחודי עם איתי וכשהלכת כל אחד איבד משהו גדול , ומאמינה שהקשר האישי שלך עם כל אחד עודנו נוכח פה, בצורה שונה.

לפחות אצלי.

מתגעגעת

רותם