עשר שנים ללכתך.

עשור שלם אתה לא איתנו, והגעגוע אליך - גדול.

אמנם המחשבה נודדת למה שיכולת להיות, אבל התברכנו בחייך איתנו, וחייך היו מלאים.

למן הרגע הראשון – למעשה באת למלא את החסר. מוטי הלך, ואתה נכנסת לחיינו. להשכיח אובדן, למלא חיוך בלב, חייכן, אופטימי, ילד יפה נפש ותואר. בחוכמה ורגישות, רותי והמשפחה כולה עטפו את ילדותך בכל כך הרבה אהבה, שאתה נמלאת בה, והחזרת לכולנו מנה אחת אפיים. תמיד חיובי, אח מדהים למאי, דנה וגיא, אח בוגר, מחבק ואוהב, אמיתי.

הרעפת עלינו אופטימיות – במפגשי הטייסת, בטיולי שישי באנדרטה, היית תמיד מושא לחיזור, עומד בגאון ליד המשפחה, מוביל במסלול החידות לילדים, תמיר וחייכן, עינייך קטנו כשהחיוך הענק עלה על פניך היפות, רעמת שיער ופוני פרוע, גדלת לגובה רב ובמנות גדולות, והרי ברור שמיד ניצלת את העניין לעליונות במגרש הכדורסל. מי אם לא אתה.

איתי, ראיתי אותך בכל כך הרבה אירועי זכרון ואזכרות, זכיתי לראותך כל שנה עומד ליד אמא והמשפחה. מרחוק, מבטינו נפגשו, חיוך מבויש, זיק בעיניים, חיבוק גדול לילד, שהפך לנער, לעלם צעיר, והפך לגבר מרשים. הפכת לאחי הצעיר וחדרת לנימי נפשי. איתי של רותי, איתי של המשפחה, איתי של החברים, איתי של כולנו ואיתי אח צעיר שלי.

ואיתי, גדלת אמנם כבן בכור, אך הייתה בעוצמת אישיותך מנהיגות ורגישות גדולה, ידעת להיות חבר אמיתי, חכמת חיים שעלתה על שנות חייך...כי באת למלא את החסר.

כרעם ביום בהיר, כשהיה קרוב אלי בצורה בלתי נסבלת, איתי הלך לעולמו, ואני לא הייתי לידו כשהיה זקוק לי יותר מכול. לא להאמין. הבטתי בו מבט אחרון, דיברתי אליו וביקשתי סליחה. חיבוק וליטוף אחרון. אחי הצעיר...הלך.

לפעמים, אדם שהלך, נוכח יותר משהיה בימי חייו. וכשאדם כה צעיר הולך, המחשבה עליו אף מתעצמת, והגעגועים אליו מעצבים המציאות - יום יום, שעה שעה.

איתי - אתה מעניק לנו המון מאז לכתך. דמותך חקוקה עמוק בלבנו, השנים לא מקהות אותה כלל. אישיותך, טוב ליבך, חדוות חייך, החסר שבאת למלא – הולכים איתנו בכל צעד. זכרונך עולה ללא התרעה, לא מרפה מאיתנו, בטקסים וימי הזכרון, אבל גם סתם, ברגעים חסרי חשיבות, תמונתך עולה ואיתה גאות של געגוע אליך. הנאה צרופה, חיוך ומיד צביטה חזקה בלב. מן צמד רגשות בלתי נמנע על נעורים וחיים שנגדעו באכזריות פשוטה להחריד.

איתי – תודה על מה שהיית עבורנו בחייך, אנו נוצרים כל זיכרון משותף איתך עמוק בלב. וגם...תודה גדולה על מה שאתה ומשפחתך עבורנו היום. אבל באמת איתי – לא היית צריך ללכת בשביל זה. רצינו באמת שתישאר בגופך למלא את החסר.

כי את החסר שלך – כבר קשה מאד למלא...

ירון

23 אוגוסט, 2016