לפני 17 שנה
כשפתאום עצוב סתם כך באמצע היום
בלי סיבה הנראית לעין
ומסביב אף אחד לא מבין מה קרה
ויש שאלות וגם חוסר הבנה
למה היא עצובה
אז זה נראה לי טיפשי לעצור ולהגיד
מה, אתם לא זוכרים נהרג לי אח
לפני 17 שנה.

מוטי הלך לכולנו
אבל הוא צץ ועולה בעולמו
של כל אחד ואחד מאיתנו
יום יום ברגעים קשים
חלקם גורמים לנו לצחוק
וחלקם להזיל דמעה.
באותם רגעים כל אחד הוא לבד נטו
עם המוטי שלו.

ואין רצון לשתף ואין רצון לחלוק
אולי מחשש שמסביב לא יבינו
ואולי מחשש שחלילה יתבזבז
אז אם אתם רואים
שאני שמחה או עצובה
סתם כך בלי סיבה
אני מעדיפה שיעזבו אותי לנפשי
כי אז אני ברגעים יקרים
עם אחי, עם המוטי שלי