ריבי
אזכרה למוטי
לא עובר יום אחד כבר 17 שנה מבלי שאחשוב איך הכל היה נראה אם היית כאן.
איך היית מגיב על אירועים גדולים כמו למשל אסון הצונמי או פיגוע באוטובוס, או אירועים קטנים כמו הרחבת כביש, הוספה של בניין, מה היית חושב על פלאפונים ובכלל על החיים המהירים שאנו חיים היום.
בכל סיטואציה אני חושבת, מה היית אומר, איך היית נוהג, האם היית מסכים עם הדרך שבה אני בוחרת...
לפני החלטה קטנה או גדולה אני מביטה עמוק לתוך עיניך הכחולות המביטות אלי מהתמונה שליד מיטתי.
אז אנחנו מנהלים שיחה, שיחה שקטה כי קולך כמעט ולא נשמע, אבל אני יודעת שאתה שומע ואני יודעת שאתה שומר עלי, אחותך הקטנה, נותן לי כוח להמשיך בחיי היומיום לצחוק ולעשות שטויות כמו פעם כשהיינו קטנים והחיים היו יפים ומבטיחים.
אף אחד לא חשב שדברים כאלו יכולים לקרות לנו,
אסונות כאלה קורים אבל רק למשפחות אחרות...
הילדים שומעים את הסיפורים והצחוקים שאתה דרורי ואני היינו עושים כשהיינו קטנים, הם מתעניינים, ושואלים איך זה היה והאם זה באמת קרה... מוטי ודרורי באמת היו כל כך דומים? רק הבדל של ס"מ אחד בגבהים והאם גם אנחנו היינו לפעמים רבים?
ואני אומרת כן, הרי כך ילדים גדלים.
ובאותה נשימה מפצירה בהם שינצלו את השנים של הילדות עד תום, שהיא משאירה חיוך על השפתיים של זיכרונות מאושרים של כיף ושל חיים.
ואני אומרת להם כמה אני מצטערת בשבילם שלא יצא להם להכיר איש מקסים כמוך.
אחותך האוהבת ריבי
לא עובר יום אחד כבר 17 שנה מבלי שאחשוב איך הכל היה נראה אם היית כאן.
איך היית מגיב על אירועים גדולים כמו למשל אסון הצונמי או פיגוע באוטובוס, או אירועים קטנים כמו הרחבת כביש, הוספה של בניין, מה היית חושב על פלאפונים ובכלל על החיים המהירים שאנו חיים היום.
בכל סיטואציה אני חושבת, מה היית אומר, איך היית נוהג, האם היית מסכים עם הדרך שבה אני בוחרת...
לפני החלטה קטנה או גדולה אני מביטה עמוק לתוך עיניך הכחולות המביטות אלי מהתמונה שליד מיטתי.
אז אנחנו מנהלים שיחה, שיחה שקטה כי קולך כמעט ולא נשמע, אבל אני יודעת שאתה שומע ואני יודעת שאתה שומר עלי, אחותך הקטנה, נותן לי כוח להמשיך בחיי היומיום לצחוק ולעשות שטויות כמו פעם כשהיינו קטנים והחיים היו יפים ומבטיחים.
אף אחד לא חשב שדברים כאלו יכולים לקרות לנו,
אסונות כאלה קורים אבל רק למשפחות אחרות...
הילדים שומעים את הסיפורים והצחוקים שאתה דרורי ואני היינו עושים כשהיינו קטנים, הם מתעניינים, ושואלים איך זה היה והאם זה באמת קרה... מוטי ודרורי באמת היו כל כך דומים? רק הבדל של ס"מ אחד בגבהים והאם גם אנחנו היינו לפעמים רבים?
ואני אומרת כן, הרי כך ילדים גדלים.
ובאותה נשימה מפצירה בהם שינצלו את השנים של הילדות עד תום, שהיא משאירה חיוך על השפתיים של זיכרונות מאושרים של כיף ושל חיים.
ואני אומרת להם כמה אני מצטערת בשבילם שלא יצא להם להכיר איש מקסים כמוך.
אחותך האוהבת ריבי