הכל שונה השנה

העולם שונה, אנחנו שונים, מושגי היסוד שלנו , הפרופורציות.

הכל השתנה חוץ ממה שיש בלב אליך, אהבה שלא פוחתת,

העצב, הזיכרונות,

האדם שהיית, ההפסד שלנו ושל העולם שאתה לא כאן.

הכל השתנה השנה,

אנחנו מעטים יותר כאן , אבל יש הרבה מאד אנשים שחושבים עליך היום,

ואני משערת שלא רק היום.

מתגעגעים לחברות שלך, לטוב הלב שלך, לצחוק שלך.

זוכרים רגעים איתך.

הכל שונה אבל החיים נמשכים ויימשכו,

קצת כמו ההלם של יציאה מהבית אחרי שבעה , כשמגיעה התובנה שהעולם לא נעצר,

וההבנה שבזמן שהעולם האישי התפרק- העולם הקולקטיבי המשיך כרגיל.

אני מניחה שכך כולנו נרגיש אחרי השנה הזו,

לא ברור איך אבל החיים חזקים כל כך,

ולכן המוות שלך ושל איתי עדיין בלתי נתפס, גם עכשיו לא ברור לי איך הצליח להביס אתכם ולהכניע אותנו.

הכל שונה השנה,

 אבל בסוף-  זה אתה ואני ,

אתה, איתי ואני,

המשפחה שלנו הקטנה שהייתה ואיננה,

זה לא משתנה, לא משנה מה קורה בחוץ.

אוהבת אותך כמו תמיד,

מתגעגעת אליך כמו תמיד,

אתה חסר לי כתמיד.

רותי