מוטי שלי,

עם עיניים בצבע של שמיים, עיניים זורחות שיורדות כלפי מטה בזוית החיצונית של העין בזמן חיוך,

עם חיבוק שיכול להכיל כל כאב וכל מצוקה,

עם סבלנות שאינה נגמרת כמעט אף פעם,

עם עדינות אין סופית,

מוטי אהוב,

עם טוב לב יוצא דופן, רצון לתת ולעזור, גם על חשבון הנוחות האישית,

עם בגרות שנראתה לי אז טבעית ורק לאחר שנים הבנתי כמה היא מיוחדת,

עם צחוק מתגלגל שהוא רק שלך וגם של איתי,

עם נוכחות שלא ניתן לפספס, קורנת ומרשימה.

מוטי של המשפחה, מוטי של הצופים, מוטי של החברים, מוטי של הלימודים, מוטי של מד"א, מוטי של הצבא, אבל בשבילי - הכי הכי מוטי שלי.

מוטי שלובש את הסוודר המכוער שסרגתי בשבילו- כדי לשמח אותי,

מוטי שעומד שעות בתור לטלפון בחצרים - כדי לדבר איתי שתי דקות,

מוטי שמתעקש שאחכה לו כדי שננקה ביחד את הבית,

מוטי שצמוד למוטורולה מטרטרת כל הזמן כי הוא תמיד מחליף את התורנים,

מוטי שמכיר אותי יותר מכל אחד אחר ואוהב ומקבל את כל כולי,

מוטי שיושב איתי שעות ללמד אותי פיסיקה ולא מתייאש,

מוטי שתומך בכל החלטה שלי ומגן עלי מפני העולם,

מוטי שמרפא אצלי כאבים וגעגועים ונותן לי עוגן,

מוטי שהופך להיות חלק ממני,

מוטי שאני כל כך גאה שהוא שלי,

מוטי שמלווה אותי ועוטף אותי עד היום,

מוטי, 28 שנים בלעדיך, ואני עדיין מתגעגעת אליך ואוהבת אותך.