ריבי
שנה וחמש מאז האסון
אזכרה אחת ושני ימי זיכרון
למרות שהזמן עובר
אנחנו ממשיכים לדבר עליך בזמן הווה
יש המון דברים שלא נתפסים ושלא מסתדרים
כמו זה שאנחנו משפחה שיושבת על "ספסלים של הורים שכולים"
כן כן אותם ספסלים שסידרת במו ידיך מספר לא מועט של פעמים
או אותו חדר זכרון שאת חלק מהלוחות
אתה קנית ועכשיו שם שימך מופיע.
את הטקס בצופים שלא פעם העברת
דואג שהכל יהיה בסדר שחלילה לא תהיה איזו פאשלה
עכשיו עומדים חניכים צעירים
שאת שימך לא מכירים ומקריאים "ואלה שמות הנופלים"
הם בסה"כ רוצים את אותם הדברים
שלא יהיו פאשלות ולא זיופים
רק שאנחנו כבר לא באים לפגוש את כל הבוגרים
ולא מעניין אם החניך יזייף או כתובת האש לא תבער
אנחנו יושבים למטה על ספסלים של הורים שכולים
ורואים מהצד השני דברים אחרים
נכנסים לחדר זיכרון ומעלים אש בנר,
מנגבים דמעה וסופגים מבטי חמלה
וחושבים – לו רק יכולנו לחזור לצד האחר.
אזכרה אחת ושני ימי זיכרון
למרות שהזמן עובר
אנחנו ממשיכים לדבר עליך בזמן הווה
יש המון דברים שלא נתפסים ושלא מסתדרים
כמו זה שאנחנו משפחה שיושבת על "ספסלים של הורים שכולים"
כן כן אותם ספסלים שסידרת במו ידיך מספר לא מועט של פעמים
או אותו חדר זכרון שאת חלק מהלוחות
אתה קנית ועכשיו שם שימך מופיע.
את הטקס בצופים שלא פעם העברת
דואג שהכל יהיה בסדר שחלילה לא תהיה איזו פאשלה
עכשיו עומדים חניכים צעירים
שאת שימך לא מכירים ומקריאים "ואלה שמות הנופלים"
הם בסה"כ רוצים את אותם הדברים
שלא יהיו פאשלות ולא זיופים
רק שאנחנו כבר לא באים לפגוש את כל הבוגרים
ולא מעניין אם החניך יזייף או כתובת האש לא תבער
אנחנו יושבים למטה על ספסלים של הורים שכולים
ורואים מהצד השני דברים אחרים
נכנסים לחדר זיכרון ומעלים אש בנר,
מנגבים דמעה וסופגים מבטי חמלה
וחושבים – לו רק יכולנו לחזור לצד האחר.