אם היה לי עוד יום איתך הייתי משחזרת איתך כל רגע של חיינו, מהפעם הראשונה שהחזקתי אותך והתאהבתי בך ועד לפעם האחרונה שראיתי אותך. הייתי מנסה לחרוט בתוכי כל חיוך, כל שיחה, כל מבט. הייתי רוצה להבין דברים שלא הבנתי, לגלות דברים שלא ידעתי. הייתי מצלמת אותך כל הזמן, מקליטה אותך, עוצרת את הזמן...והייתי משכנעת אותך לא ללכת לגיבוש, מסבירה לך שאני לא יכולה לחיות בלעדיך, שאני לא מוכנה לקחת סיכון לאבד אותך, לא מרשה לך וזהו.

אם הייתה לי עוד שעה איתך הייתי מביטה בך, גומעת אותך, נוגעת בך, מריחה אותך, מרגישה אותך, מספרת לך כמה אני אוהבת אותך וכמה אני לא רוצה לחיות בלעדיך. הייתי מתחננת בפניך שלא תלך, שלא תעזוב אותי.

אם הייתה לי עוד דקה איתך הייתי מחזיקה אותך ומכסה אותך בנשיקות, עוטפת אותך בחיבוקים, נושמת אותך, מנסה להכניס אויר שיספיק לי לנצח. הייתי מסבירה לך שאם תלך אני אתרסק והייתי חוסמת את הבית ולא נותנת לך לצאת.

אם הייתה לי עוד שניה איתך הייתי מסתכלת לתוך עיניך ומקווה שתבין מהמבט שלי את אהבתי האין סופית, את הגעגוע, את חוסר האונים, את הכאב, את העצב, הדכאון, היגון והאובדן. הייתי מנסה בשניה הזו לשאוב ממבט עיניך ומהחיוך שלך כוחות לחיים שלמים.

אבל אין לי יום איתך, לא שעה, לא דקה וגם לא רגע.

יש אינסוף שניות, דקות , שעות וימים של ריקנות, כמיהה ובדידות.. יש לילות ללא מנוח,  נצח של התמודדות, של מאבק, של  מסיכות שמנסות להסתיר, של זכרונות ופחד עצום משכחה, של פשרה בין רצון למות לרצון לחיות, של הכורח להפרד מול חוסר היכולת  לעשות זאת.

איתי שלי, ילד שלי,

חלפו שש שנים ואין מרגוע. המילים אינן יכולות לתאר את מה שמתחולל בנפש.

מתחשק לי לצרוח את הכאב ולא להיות מנומסת ושקטה כמו תמיד.

יש בי צורך להשתולל ולאבד את השפיות ולכעוס על כל העולם הזה שממשיך להתנהל כאילו לא קרה כלום.

יש בגופי פצעים מדממים שאינם ניתנים לריפוי, לב שבור ומרוסק לאלפי רסיסי זכוכית ששולחים נחשולי כאב  כל הזמן.

הדמיון עובד שעות נוספות ואני מנסה לצייר תמונות עכשוויות שלך, מנסה בכל הכוח לבנות לך הווה , אפילו שבריר של הווה..אני מנהלת איתך שיחות, מספרת לך על גיא, דנה ומאי , שלושתם כל כך מדהימים, וכל כך מתגעגעים אליך.

בשיחות שמתנהלות בתוכי אני לא מספרת לך על עצמי כי אין צורך. בדמיון שלי אתה רואה אותי וכמו תמיד מרגיש אותי ויודע עד כמה קשה לי.

החיוך שלך מלווה אותי כל הזמן ואני מנסה להזכיר לעצמי כמה מאושר היית. כמה אהוב וכמה מלא אהבה לחיים , למשפחה ולחברים שלך.

אני רוצה להאמין שאתה עדיין קיים בלב של המון  אנשים שממשיכים לאהוב אותך, לחשוב עליך, להתגעגע אליך, לדמיין אותך. אני חייבת להאמין שאתה ממשיך להיות קיים.