החיים בלי מוטי, 16 שנה.

החיים בצל הגעגוע
חיים עם מחשבות על מה שיכול היה להיות, מה יכול היה לקרות. איך היינו נראים, איך היו נראים הילדים האחרים שהיו נולדים לנו. איך הייתה האהבה שלנו גדלה ופורחת ומעמיקה.

החיים במקביל
ממשיכים לחיות, כי אין ברירה, אבל סוגרים בתוך הלב קופסא של אהבה וזיכרונות, רסיסים ורגעים, תחושות ותשוקות, ומתוך הקופסא מוציאים כל יום קצת - ומכניסים חזרה, כדי שתמיד יישאר.

החיים בתוך פיצול
ללמוד להתפצל למספר ישויות, עצמאיות, מתפקדות. להיות שלמה עם עצמי בכל המישורים. לא לוותר לעצמי אבל גם לא לוותר על עצמי.
ללמוד שוב לאהוב, לרצות, לחיות, בלי להרגיש בוגדת, בלי להרגיש אשמה.

החיים בתוך הכאב
לגדל ילד שאין לו אבא. לעבור הכול לבד, בלי להתחלק – לא בקשיים ולא ברגעים המאושרים. שן ראשונה, צעד ראשון, יום ראשון בגן , בביה"ס, טכסים, תעודות, הצלחות, כישלונות, גאווה עד אין קץ.
לרצות להכיר לאיתי את אבא שלו, לגרום לו לאהוב אדם שלא הכיר – אבל בלי לתת לו את התחושה שהוא חייב לצעוד באותו הנתיב, בלי לפתח אצלו את הצורך להתחרות או לעמוד בציפיות.
לפתוח את תיבת – הדואר ולהוציא מתוכה צו גיוס, לנסות לעצור את הדמעות, להתרגש לבד , לפחד לבד, לחתום על הניירות של השרות הקרבי, לקחת אחריות לבד.

החיים בתוך הכמיהה
כמיהה לאושר, לשלווה, לאהבה, ליחד, לשותפות, לשקט.
כמיהה לחיים .

החיים בשמחה
לשמוח במה שיש. להתגאות במאי ואיתי, גיא ודנה. להתרגש מהם, לתת להם, להתפעל מהם.
לעבוד ולהצליח, להיות חברה טובה. ליהנות מחברים ומשפחה, שמש ומוסיקה, מזמן פנוי, ספרים וצבעים . ליהנות מעצמי.
לצחוק ולחייך כמה שרק אפשר.