מרחוק זה לא כואב פחות
אומרים שהזמן מרפא הכל
או אולי המרחק הפיסי הגדול שעושה הודעת איוב בדרך ליעדה מרכך את המכה.
עם זמן ומרחק אפשר לחשב מהירות
אך לכאב של אובדן אין מקום בחישובים האלו.
הייתי רחוק מאד כאשר זה קרה, והרגשת ההלם והכאב היו גדולים לפחות כמו המרחק שהפריד ביננו, מוטי על גבול מצריים ואילו אני בצפון איטליה.
קשה לתאר את התסכול בלהיות רחוק, רחוק מהחברים שזקוקים לך ברגעים הקשים מכל, רחוק מההתמודדות פנים מול פנים עם השכול, הריחוק הזה רק מגביר את הכאב...
מוטי בשבילי הוא ה "צופה הנאמן ", זה שמשקיע ומארגן טיולים לשכבה ולגדוד, דואג לטכסי יום הזכרון, אך יותר מכל, מוטי זו ה"שלווה". שלווה פנימית שמנחה אותו לכל אורך הדרך, לא זוכר אותו צועק או אפילו כועס, את הכל עשה בצורה רגועה ויפה.
אנחנו נמשיך להתגעגע לעד....

איל תדמור,
1989