מוטי
עם השנים מתגעגעים יותר
עם השנים אתה יותר חסר
עם השנים החלל שהותרת נשאר גדול, שחור וזועק
ועם השנים אני עדין מקווה שיום אחד אקום
והסיוט יגמר.
כל דבר קטן מזכיר אותך,
אולי כי בכל דבר מחפשים למצוא את הקשר
אולי זה מן צורך לשתף אותך בכל מה שקורה
כאילו אתה עדין כאן,
ואולי קיים איזה פחד שהזמן שעובר
ישכיח או יפחית את הכאב.
אתה נמצא איתי בכל יום,
הולך איתי לכל מקום
כל דבר שאני רואה או חווה
אני שואלת את עצמי לזה הוא זכה?
את השיר הזה הוא הספיק לשמוע?
בכביש הזה הוא נסע?
אני משתפת אותך בכל
שלא ארגיש שנשארת מאחור
שלא ארגיש שנטשתי
שלא ארגיש ששכחתי...
אוהבת אחותך