מן האפר קמתי,
גופי מרוסק,
נפשי מנותצת לאלפי רסיסים.
מתוך האדמה צצתי.

שאלתי אותם : "למה?",
והם רק הביטו, בכו.
"אתם אינכם אשמים!",
והם – הלכו.

הם אינם שומעים אותי.
אני לבד,
בעולם של צל ודממה.
חיקוי מעורר רחמים
של נפיל מיתולוגי.

מן האפר קמתי,
על קברי שלי השתטחתי,
"אני מתגעגע אליכם, באמת!
עכשיו תנו לי לנוח,
אל תפריעו למנוחת המת."