איתי,
עבר שבוע ונגמרה השבעה, אני מפחדת שעוד מעט אנשים יתחילו לחזור לשגרה וכל העולם שלי לא יסבוב סביבך יותר.
אני תופסת את עצמי יותר מדי פעמים נשברת למרות שהבטחתי לעצמי שלא, בשביל כל החברים והמשפחה אבל אני לא יכולה, זה באמת קשה לי, כי אתה היית חלק גדול כל כך מהיום יום שלי ומהשגרה שלי, ובכלל של כל החבורה...
היית כ"כ דומיננטי, עשית הרבה רעש, הצחוק שלך...
אני יושבת פה וצוחקת על רויכמן ואני פתאום קולטת שאין מי שצוחק איתי עליו או שאין מישהו שהיה גאה בי על דברים מוזרים שאני עושה. היו לנו כמה המצאות חדשות השבוע אני מתה שתשמע, אני באמת מקווה שאתה שומע ואתה מסתובב סביבנו כי אם לא אני באמת לא יודעת מה להגיד.
בן אמר לי השבוע דבר שממש ריגש אותי שאמרת עלי, שלא ידעתי שהיית פה, ואני רק חושבת על החיבוק שהייתי נותנת לך אם היית פה איתי.
יש גם המון דברים שמעצבנים אותי בשבוע הזה ומעיקים עלי, דברים לא פתורים ולא ברורים שאני צריכה שתבהיר לי ולכולם. אם אתה מסתכל עלי עכשיו, אתה בטח יודע על מה אני מדברת אז אני מבקשת ממך שתתן לי סימן.
כשהפרחנו ביום ההולדת שלך את הבלונים, כתבתי לך ברכה גדולה ליום ההולדת בלי להזכיר את המקרה האחרון. אני מקווה שקראת אותה...
טוב איתי, אני אסיים פה עכשיו,
עדיין קשה לי לנסח את עצמי בצורה ברורה.
אוהבת,
רותם ו.
שכחתי להוסיף, שעכשיו כשאני חושבת, המון דברים שקרו או שאמרת לי ולאחרים בזמן האחרון, יותר מדי מתחברים לי...!!