חברה לא ידועה
חברה כותבת לאיתי
תמיד מבין ומתחשב, תמיד כ"כ אכפתי.
איך היינו נפגשים, והוא בהתעניינות רבה שואל, "נו, אז איך היה...?" מה כבר היה? מה קרה בחיים הרגילים שלי ששווה התעניינות כנה שכזאת.
"איך היה המבחן בפיסיקה?" מה לעזאזל אכפת לאיתי איך היה המבחן בפיסיקה שאני כבר שכחתי ממנו, אבל איזה כיף שלמישהו אכפת! בדר"כ אפילו החברות הכי טובות שלי לא זוכרות להתעניין. לא מתאים לאיתי להשאיר אחריו כאב וצער. במקום שבו איתי נמצא, או היה תמיד, מרפרף הצחוק באויר, והרוך שלו פרוס על כל המקום. אני חושבת שהאדם הכי טוב למשימה, שבאמת הכי יכול לנחם אותנו, זה איתי. ההקשבה והחיוך החם והאוהב שעוטף את כולם, הבן היחיד שבאמת היה לי כיף לחבק, שהתכופף אלי ולא אני אליו, והיד החמימה והמלטפת...
הגעגוע מכאיב...
לאיתילמוטי