אייל | 29.12.2008
הכאב מחליף קידומת

לפני עשרים שנה איבדנו את מוטי
באותו הרגע נכנסתי לחייה של רותי
עמה אני חי 24 שעות 7 ימים בשבוע
אני הוא הכאב
הכאב שלא עוזב.

נולדתי לפני 20 שנה על גבול מצריים
וברגע שפגשתי את ברותי
ידענו שנינו, שעם רותי זה לתמיד.

קשה להסתיר אותי, אני בעל נוכחות ובעל השפעה
אך לא פעם מצליחה רותי להעלים אותי מהסובבים אותה
ונדמה כאילו היא לבדה
אך חברים יקרים אל תטעו
אני ורותי זה לתמיד.

לאנשים שמעולם לא פגשו בי
יש נטייה לחשוב שאני נולד גדול
ובחלוף השנים אני מצטמק כמו זקן בסוף חייו
אך מי שפגש בי יודע שאני נולד בהפתעה
ועם השנים אני גדל וגדל
שולח את זרועותי הארוכות לחבק את אלה
שלא ישתחררו מחיבוקי לעולם
ויודעים שאיתי זה לתמיד.

כבר שנתיים אני לא לבד
נולד לי אח חדש
הוא יצא מאד מאד גדול
מכל קצוות הארץ ואפילו מחו"ל
הגיעו חברים לעזור לרותי בנשיאתו
אך אני איני מודאג, מקומי כבר מובטח
כי אני ורותי זה לעד....

איל. דצמבר 2008
לאיתילמוטי