אדר
איתי,
אני עומדת כאן, בבית הספר, המקום בו גדלנו ביחד ומדברת אליך.
עברנו המון ביחד, עולה לי התמונה של היום הראשון בכיתה ו'. ילד יפה עם עיניים בהירות וקוצים בשיער, נכנס לכיתה, ילד חדש.
בהתחלה התביישת קצת אבל תוך כמה שעות, כולם התאהבו בך, כבר היו לך כ"כ הרבה חברים, כל הבנות בכיתה הסתכלו עליך. כן, כבר מאז היית אליל הבנות.
מאז עברנו הרבה, עלינו לחטיבה. כל אחד התפצל לכיתה אחרת. היינו מדברים מדי פעם, צוחקים, נפגשים עם כל החברים, אבל התקופה הכי משמעותית שלי איתך הייתה השנה. כ"כ התקרבנו, הרגשתי כ"כ בנח לדבר איתך, לשתף אותך בכל מה שעובר עליי, וגם אתה, לא היססת לספר לי על הכל – היית מתייעץ איתי לגבי הבנות שיצאת איתן ואומר: " אדר, בתור בת שמבינה את חייבת לעזור לי". הייתי מקשיבה לך ומנסה לעלות פתרונות לבעיות.
איתי, אני לא יכולה לשכוח לפני 3 חודשים במסיבת הגיוס שלי, השומר לא הסכים להכניס אותך כי עדיין לא מלאו לך 18. התחננתי בפניו והסברתי לו שאתה בן דוד שלי, שאתה חלק מהמשפחה שלי, ושזה לא אותו דבר בלעדיך, לבסוף הוא הסכים ונכנסת!
את החיבוק שקיבלתי ממך באותה השניה אני לא אשכח בחיים, חיבוק אוהב, חיבוק של משפחה.
איתי, אתה באמת היית כמו משפחה בשבילי. אחת השיחות האחרונות שלי איתך הייתה לפני חודשיים בערך, התקשרתי אליך מהצבא ודיברנו קצת, ביקשתי ממך משהו וסמכתי רק עליך שתעשה וישר נענית בחיוב. באותה שיחה סיפרתי לך כמה קשה לי בקורס ושאני רוצה לפרוש ואתה אמרת, "אדר את לא מוותרת על זה! זה קטן עלייך, את הכי טובה שם, תזכרי שאת בסה"כ שנתיים שם ואני אשרת 9 שנים בצבא". שנינו צחקנו, אמרנו שלום וניתקנו.
באותו לילה, קיבלתי ממך הודעה שמה שביקשתי סודר ואין לי מה לדאוג.
איתיוש, סיימתי את הקורס כבר, כמו שאמרת לי, לא ויתרתי, ואני אעבור שנתיים של שירות אבל מה איתך? 9 השנים שלך לא ימומשו פה, איתי, איתנו.
אני מתגעגעת לחיוך שלך, שתמיד גרם לי לחייך, אני מתגעגעת לשיחות איתך, מתגעגעת לשבת ולצחוק איתך על הכל.
איתי אני מתגעגעת אליך, אין יום שאני לא חושבת עליך. אני מוצאת את עצמי מסתכלת למעלה ומדברת איתך, מדמיינת אותך מולי, מקשיב לי ועונה לי.
יש בי הרגשה של ריקנות מסויימת, אנחנו יושבים כל החברים אצלך בבית ומשהו חסר לי, אתה חסר לי שם. אני מסתכלת על הכסא שלידי ומדמיינת אותך. קשה לי לקלוט שאתה כבר לא איתנו, שאתה כבר לא יושב איתנו שם, צוחק ומספר חוויות. איתי אתה חסר לי כל כך!
אוהבת אותך וחושבת עליך תמיד, אדר.
אני עומדת כאן, בבית הספר, המקום בו גדלנו ביחד ומדברת אליך.
עברנו המון ביחד, עולה לי התמונה של היום הראשון בכיתה ו'. ילד יפה עם עיניים בהירות וקוצים בשיער, נכנס לכיתה, ילד חדש.
בהתחלה התביישת קצת אבל תוך כמה שעות, כולם התאהבו בך, כבר היו לך כ"כ הרבה חברים, כל הבנות בכיתה הסתכלו עליך. כן, כבר מאז היית אליל הבנות.
מאז עברנו הרבה, עלינו לחטיבה. כל אחד התפצל לכיתה אחרת. היינו מדברים מדי פעם, צוחקים, נפגשים עם כל החברים, אבל התקופה הכי משמעותית שלי איתך הייתה השנה. כ"כ התקרבנו, הרגשתי כ"כ בנח לדבר איתך, לשתף אותך בכל מה שעובר עליי, וגם אתה, לא היססת לספר לי על הכל – היית מתייעץ איתי לגבי הבנות שיצאת איתן ואומר: " אדר, בתור בת שמבינה את חייבת לעזור לי". הייתי מקשיבה לך ומנסה לעלות פתרונות לבעיות.
איתי, אני לא יכולה לשכוח לפני 3 חודשים במסיבת הגיוס שלי, השומר לא הסכים להכניס אותך כי עדיין לא מלאו לך 18. התחננתי בפניו והסברתי לו שאתה בן דוד שלי, שאתה חלק מהמשפחה שלי, ושזה לא אותו דבר בלעדיך, לבסוף הוא הסכים ונכנסת!
את החיבוק שקיבלתי ממך באותה השניה אני לא אשכח בחיים, חיבוק אוהב, חיבוק של משפחה.
איתי, אתה באמת היית כמו משפחה בשבילי. אחת השיחות האחרונות שלי איתך הייתה לפני חודשיים בערך, התקשרתי אליך מהצבא ודיברנו קצת, ביקשתי ממך משהו וסמכתי רק עליך שתעשה וישר נענית בחיוב. באותה שיחה סיפרתי לך כמה קשה לי בקורס ושאני רוצה לפרוש ואתה אמרת, "אדר את לא מוותרת על זה! זה קטן עלייך, את הכי טובה שם, תזכרי שאת בסה"כ שנתיים שם ואני אשרת 9 שנים בצבא". שנינו צחקנו, אמרנו שלום וניתקנו.
באותו לילה, קיבלתי ממך הודעה שמה שביקשתי סודר ואין לי מה לדאוג.
איתיוש, סיימתי את הקורס כבר, כמו שאמרת לי, לא ויתרתי, ואני אעבור שנתיים של שירות אבל מה איתך? 9 השנים שלך לא ימומשו פה, איתי, איתנו.
אני מתגעגעת לחיוך שלך, שתמיד גרם לי לחייך, אני מתגעגעת לשיחות איתך, מתגעגעת לשבת ולצחוק איתך על הכל.
איתי אני מתגעגעת אליך, אין יום שאני לא חושבת עליך. אני מוצאת את עצמי מסתכלת למעלה ומדברת איתך, מדמיינת אותך מולי, מקשיב לי ועונה לי.
יש בי הרגשה של ריקנות מסויימת, אנחנו יושבים כל החברים אצלך בבית ומשהו חסר לי, אתה חסר לי שם. אני מסתכלת על הכסא שלידי ומדמיינת אותך. קשה לי לקלוט שאתה כבר לא איתנו, שאתה כבר לא יושב איתנו שם, צוחק ומספר חוויות. איתי אתה חסר לי כל כך!
אוהבת אותך וחושבת עליך תמיד, אדר.