בינה, רכזת שכבה | 25.8.2006
פרידה מאיתי
איתי יקר ואהוב!
לפני מספר שבועות עמדת על במת הסיום, חיבקת אותי והקראת לי את דברי הפרידה בשם השכבה. לא ידעת איזה אושר וגאווה מילאו אותי. אושר וגאווה שאלה הם בני המחזור היוצאים לחיים. אין זה מפליא שאתה הוא זה שניסח את הדברים בטעם ובהערכה. כזה היית מהיום הראשון שהכרת אותך. תמיד יודע להעריך ולכבד את מה שנעשה עבורך ואת מי שנתן לך.
בחלומות הגרועים ביותר לא חלמתי שאני אכתוב לך מילות פרידה. פרידה שהיא לנצח. שיותר לא נראה את רום קומתך, את חיוכך המקסים, את עיינך הצוחקות והזוהרות. הבטחת להיות נאמן לאמת שלך, לשאוף להגיע ולממש כל דבר בצורה הטובה ביותר והבטחת להשתדל לשמור על עצמך. ומה קרה? בתחילת הדרך היית להגשים חלום נשגב, להיות טייס, ללכת בדרכו של אביך ז"ל, התמדת בדרך, עשית כל שנראה בעיינך נחוץ וחשוב. היית נאמן לאמת שלך אבל לא השתדלת מספיק לשמור על עצמך. ועכשיו אנחנו עומדים משפחתך, חבריך ומוריך ומסרבים להאמין שממך צריך להיפרד לנצח. אתמול כשהגעתי לביתך הראתה לי אמך את השירים שכתבת. חשבתי שהכרתי אותך, אבל למקרא שירך הבנתי כמה מעט, ועכשיו כבר לא אוכל ללמוד להכירך טוב יותר. רק עם קריאת השירים הבנתי כמה הרבה כאב עצרת בתוכך. מעולם לא דיברת על יתמותך והנאצל - מכל לא ניסית להשתמש בזה על מנת לזכות ביתרונות. בפעם הראשונה שחשפת את סיפורך הכואב היה בסוף י"ב כשדניאל חברך ראיין אותך לעיתון המגמה. אך גם שם נאמר הכל באופטימיות רבה שכל כך אפיינה אותך.
איתי היקר, כברוש אדיר צמחת ובהינף גרזן נגדעת. יותר לא נוכל להתגאות בהשיגך, בתבונתך, באכפתיות והמעורבות שגילית.
חבר ושותף היית איתי בצוות "שורשי ישראל" ובכל פעם שנערכו דיונים התפעלתי מחשיבתך המבקרת והיכולת לומר זאת בדרכי נועם. מסרבת להאמין שכל זה היה, נעצר, ולא יהיה לזה המשך.
איתי יקר שלי, ינעמו לך רגבי עפרך וממרומים שם השתדל לשמור על חבריך.
רותי וכל בני המשפחה: בשם חבריו ומוריו של איתי אני מחבקת אתכם ומבטיחה לנצור את זכרו של איתי לתמיד.
שלום איתי...

בינה, רכזת שכבה
מחזור ל"ו
לאיתילמוטי