ניר ינאי | 25.8.2006
איתי אחי הנסיך,
אני לא יודע איך להתחיל לדבר עליך בלשון עבר, רק ביום שבת האחרון כשדיברנו ונשמעת לחוץ ניסיתי להבהיר לך שאין מצב שאתה לא עובר את הגיבוש והבטחת שעוד תדבר איתי.
קשה לי לחשוב עלינו ממשיכים ככה בלעדיך – אתה הדבק של כולם ואין מילים לתאר את הכאב.
"אחי ניריק הנסיך הקטן" – ככה קראת לי, ועכשיו מי יקרא ככה?
איתי, אתה חבר אחד ויחיד והיה לי הכבוד להיות קרוב אליך, תמיד עוזר, תמיד מעודד, תמיד שם כשצריך אותך, כל כך מלא חיים, עם חוש הומור שישר היה מפיל אותי לרצפה או שפשוט מחבק בידיים הארוכות והמרגיעות שלך בכל הזדמנות, ונותן את החיוך הזה שבשנייה היה מסדר הכל...
איתי, אתה כ"כ חסר פה, אני מרגיש שנלקח ממני חלק, נשבר לי הלב. איך אוספים את כל החתיכות?
אני מבטיח להיות חזק בשבילך, בשביל החברים ובשביל רותי והמשפחה, כי זה מה שהיית רוצה, ביתך יהפוך עכשיו לביתנו ואני מבטיח לנסות לדאוג למה שאפשר ולהמשיך את דרכך.
חבר יקר, אני נשבע לזכור אותך לתמיד, ותמיד תהיה חלק ממני.
הכאב הוא אינסופי,
אוהב, כואב ומתגעגע,
אחיך הנסיך הקטן,
ניריק
לאיתילמוטי