אתה יודע לכאב

יש לו אופי משלו

הוא משתנה לו משנה לשנה.

והשנה, כמו שרותי כתבה, גבולות הכאב התרחבו,

למימדים שלא הכרתי.

השנה הפכנו (כמעט) כולנו להיות הורים

ואני הפכתי להיות אמא.

צעד כל כך משמעותי, כל כך משנה חיים.

צעד שדיברנו עליו כל כך הרבה.

כמה רצית להיות אבא,

האבא שאתה הכרת רק בתמונות, בסיפורים ובדמיון.

תכננת להיות אבא צעיר,.

בגיל 23 כבר רצית להיות אבא ולגור בטייסת.

ידעת בדיוק כמה ילדים יהיו לך ואיך יקראו להם.

דמיינו את החיים האלו, חלמנו עליהם.

ובכל פעם שאני עוצרת לרגע וחושבת,

אתה חוזר אלי.

אני מדמיינת אותך חוזר הביתה מיום עבודה ארוך

מרים אותו, צוחק איתו, לוקח אותו לטיול בטייסת.

מדמיינת כמה אהבה היית נותן לו ואיזה אבא מדהים יכולת להיות.

הכאב הזה, הוא לא עוזב.

המקום הזה בלב ששייך רק לך לא מפסיק להתכווץ ולכאוב.

13 שנים עברו, ואני כל כך מתגעגעת.

מתגעגעת לצחוק בלי הפסקה

עד כדי דמעות.

מתגעגעת לריח שלך, לבגדים היפים.

לשטויות שהיינו עושים

לחיבוק הגדול שלך,

לאהבה הענקית שהייתה בך.

מתגעגעת לדמיין, לחלום ולתכנן.

מתגעגעת אליך כל כך.