איתי,

בן כמעט  18  עזבת את העולם,

ככה , בלי להיפרד, בלי להתכונן, ועד היום מבלי להיות  מסוגלים להכיל את החסר הזה.

הלכת  אופטימי, בטוח בעצמך, שמח, כשכל החיים לפניך, והכל נגדע.

 אמא   שלך  נשארה , גם בלעדיך.

כואבת,  מתגעגעת . מתגעגעת, כואבת מאוד.

ממשיכה לשמור פאסון. לנהל חיים, לשמר שגרה,

יש ברירה?

12 שנים חלפו ואתה עדיין בן 18, את יומולדת 30 לא תחגוג  לעולם.

על מה ולמה? פ ר ש. סתם, טעויות של  טירונים, יהירות ישראלית, טמטום כואב.

ממשיכים להיפגש בנסיבות  החיים, שהותרתם המתים,

בבית עלמין מטופח, בין צמחים ,לכאורה צבעוני ומלא חיות,

בעצם ריק, תהום, כאב נורא.

אוהבים אותך, מחבקים את המשפחה, רותי אהובה.