איתי אהובי

לפני 40 שנה נפטר רועי, לפני 29 שנה נפל מוטי ולפני 11 שנה נגזל איתי. ביחד, אלו הן 80 שנות חיי ובהם הן משתקפות וזוהי תמציתן.

הסאה נגדשה ביום רביעי, יום חם כמו היום, לפני 11 שנה כאשר איתי נלקח למקום שהולכים אליו ומשם לא חוזרים לעולם בשל זחיחות ויהירות של גורמים רבים ואני חסר מלים. המלים פשוט נעתקו ואינן ואני מוצא עצמי נצמד ומזוהה עם מילותיו של דוד גרוסמן אשר רק שבועיים קודם לכן איבד את בנו אורי : " באוגוסט הוא מת, וכשהגיע סופו של החודש ההוא אני כל הזמן חשבתי איך אוכל לעבור לספטמבר והוא יישאר באוגוסט."  גם  אני אינני יודע איך, אך משום מה עברנו לספטמבר ההוא ולעוד ספטמבר ולעוד ספטמבר וכך יהיה כנראה גם הפעם, בפעם ה-11 .

כל מי שרק נכנס הביתה נתקל מיד בתמונתו של איתי ורואה רק פנים הקורנים ומשדרים "עתיד" אך הוא נותר באוגוסט, בעבר, עלם חמודות בן 18.ודווקא בימים אלה מתעצם אובדנו של איתי נוכח הסכנה לעתידה של המדינה, נוכח אובדן ערכיה, נוכח הסחי והרפש שפשו בכוורת השלטון ומנהיגיו והולך ומתבלט יותר ויותר הניגוד בין נאמנותו ושליחותו של איתי להיות טייס במדינה לבין אי נאמנות המדינה לחייו של איתי. ומוסיף דוד גרוסמן ושואל מדוע המדינה כה נאמנה למותם של חייליה ולא לחייהם ? והוא מציין כי אולי יש במקום המטופח הזה , בחלקה הצבאית של בית העלמין בה שוכנים החיילים המתים משום רגש אשמה של המדינה שלא עשתה מספיק שלא ימותו.

בעוד שבוע היינו אמורים לחגוג את יום הולדתו ה-29 של איתי, ואני רואה בדמיוני לבטח שני נינים בדמותו, תלויים על זרועותיי ואין מאושר ממני. אך לדאבון כולנו נגזר עלינו להישאר עם הזיכרונות בלבד, עם התמונות, עם החיוך שובה הלב, עם החלומות ובהם השיחות הנצחיות אתו , חלומות אשר תמיד נקטעים באחת כאשר נפקחות עינינו ואז אנו הוזים כחולמים.

נראה לי כי העובדה שעודני כאן נובעת מעוצמת החיזוק המוענק לנו מידיה של רותי ובמסירותו המרגשת של יואב . המים השקטים הללו אשר אינם מסגירים את הסערה העמוקה שבפנים חודרים כל העת עמוק ללבנו. וכך, באותה רוח ולאורם של אותם ערכים צומחים וגדלים גיא ודנה אשר כבר סיימו בהצלחה רבה את שנת לימודיהם הראשונה באוניברסיטה ופעם נוספת אנו עדים לאהבה ולגעגועים של חבריך הרבים אשר נמצאים אתנו.

איתי נכדי האהוב, גם אנחנו לא מפסיקים להתגעגע, ממש כמוך, וחושבים עליך יום יום, מתגעגעים לחיבוק עמך ונותרים בחלל.

נוח שם בשלום, איתי אהובי.

סבא