E.T ילד יקר
על בואך לעולם באוגוסט 1988 שמעתי רק באמצע ספטמבר, חזרתי למנוחה בקטמנדו אחרי טיול בהרים ולשמחתי חיכה לי מכתב מאבא ואמא שלך. התישבתי מלאת ציפה ופתחתי את המכתב שהיה כתוב בכתב יד מסודר, וכך כתב לי אחי היקר...
"רבקה שלום, את כבר יודעת שיש לך אחיין ששמו איתי, והוא נולד גדול וחזק וכמובן הוא הכי יפה בעולם! אתמול התקיימה ברוב הדר ופאר הברית אצל ההורים של רותי ובעצם עכשיו הוא יהודי כשר לגמרי. מחר אנחנו חוזרים לביתנו הקט אי שם בדרום, העברנו כאן כמעט שבועיים... דרור ראה את איתי לראשונה אתמול ונתן את אישורו לעסקה. כעת רק את עוד לא פגשת אותו אבל אנחנו מספרים לו שיש לו דודה שמטיילת במזרח הרחוק ושהיא תחזור בעתיד...."
יכולתי להרגיש את האושר והשמחה שמלאו את הוריך שהגיעה עד אלי לנפאל הרחוקה ותאורך שתאם בדיוק לתאור שנתתי באחד ממכתביי זמן מה קודם, עיניים תכולות וגדולות וחיוך שובה.
אנחנו איתי נפגשנו רק כעבור ארבעה חודשים בבית של סבא בני וסבתא אתי, פגישה לא אינטימית מלווה בהרבה בכי וכאב, נכנסתי לסלון הומה אדם ואתה ישבת לך בסל-קל תכלת עם עיניים בצבע כחול אפור וחיוך קטנטן וכולם מסביבך מחייכים ורותי נגשה ואמרה- ריבי תכירי זה איתי ותשדעי שליד איתי לא בוכים וגם לא צוחקים לו על האוזניים....
ומאז אותה פגישה עברו ימים רבים וכילד בילינו לא מעט שעות אתה ואני בטיולים ובמשחקים ואת האמת על האוזניים צחקנו לא פעם ולא פעמים בסיטואציות שונות בחיים.
ילד מקסים, נער יפייפה, חייכן ושופע בדיחות שדאג אחרי כל ארוחת שישי לגרום לנו לצחוק כמעט עד דמעות....
גבהת וגבהת וגבהת והיית עורך איתי מדידות, אוף מתי כבר אעבור את הדודה הגבוהה הזאת?
ותמיד שעברתי לידך היית מיד מזדקף כדי שיראו שאתה הכי גבוה ושהנה הצלחת, עברתי אותה סוף סוף.
גבוה ורם עם מבט ביישן, ובפנים נפש רכה של ילד קטן וסקרן. ספרי לי על אבא ומה הוא אהב, וכשהייתם ילדים איך הוא היה, ובאמת הוא היה מטר תשעים ושתיים? ודרור נמוך ממנו בס"מ אחד או שניים? אז יש לי עוד שני ס"מ כדי להיות בדיוק בגובה שלו. בדיוק כמוהו. כמו אבא. זה מה שרצית להיות, להיכנס לנעליו הגדולות. מכל סיפור וסיפור, מכל פיסת מידע בנית לך עם השנים את דמות האבא שלך, דמות שאותה כה הערצת ולדמות לה שאפת.
הבט ילד, הבט כאן סביב כמה אנשים התאספו כאן לכבודך עומדים ומסרבים להאמין שהלכת לגיבוש טייס שכה רצית ולא שבת.
E.T ילד יקר ילד אוצר, כמעט 18 שנה ניסינו כל אחד בדרכו וכולנו יחד כמשפחה לעטוף אותך ולגונן עליך שלא יקרה לך שום דבר רע, כמו פרח מוגן בשמורת מגוננת, וכשלרגע עסקנו כל אחד בשלו נקטפת בצורה כה חדה וכואבת והותרת את השמורה כה ריקה ומחורבת.
הדבר שמנחם אותי בימים כואבים אלו היא הידיעה שאתה יושב שם למעלה בעולם שכולו טוב, כשלידך יושבים אבא מוטי וסבא בני, ושלושתכם צופים בנו המבכים את חסרונכם.
ילד תחסר לי מאוד.
אוהבת ריבי.