איתי,
אני כל כך אוהבת אותך,
ואני רוצה להגיד לך שאני
לא נפרדת ולא אפרד ממך
אף פעם כי אתה איתי
רק בצורה קצת שונה
אני לא יכולה להפסיק
לחשוב על כל הצחוקים
שלנו איך אני הצחקתי
אותך

איתי,
עבר שבוע ונגמרה השבעה, אני מפחדת שעוד מעט אנשים יתחילו לחזור לשגרה וכל העולם שלי לא יסבוב סביבך יותר.
אני תופסת את עצמי יותר מדי פעמים נשברת למרות שהבטחתי לעצמי שלא, בשביל כל החברים והמשפחה אבל אני לא יכולה

איתי,
כמה דברים הייתי רוצה להגיד לך עכשיו.
כמה אני אוהבת אותך. כמה שאתה חסר לנו. כמה ימים אחרי ש"עזבת" ישבנו כל החברים ומישהו אמר: "אתם מבינים שהחיים שלנו משתנים מעכשיו..?"
מאז ש"עזבת" הכל השתנה – הקימה בבוקר השתנתה

איתי,
אני יושבת עכשיו בקבר, לבד וחושבת על מחר. לא נתפס שעברו 3 שנים.
3 שנים של מחשבות, תהיות, שאלות ועצבות בלתי פוסקת. עצבות שמאז מלווה אותי. עצבות שלא תעלם, לא תחלש, אף פעם. בזמן האחרון אני חושבת עליך המון ועל אותו יום