איתי ואני חברים קרובים כבר הרבה שנים, אך הסיפור של מה קרה עם אביו היה בגדר "טאבו" לא שואלים וא מדברים על הנושא. אני לא יכול להגיד שזה לא סיקרן אותי, אך ניגשתי אליו במירב הזהירות הנדרשת בהתעסקות עם נושא רגיש כזה. לאחר שהצבתי

ועם מותו של איתי, מתה גם אני. כבר שבועות אני מתלבטת עד כמה לשתף אתכם בזעם ששוכן בתוכי. אני יודעת שכל הורה יכול להזדהות עם השבר, הכאב, חוסר האונים. את הילד שלי ניתן היה להציל במשך שעות, והוא הופקר למוות. הופקר על ידי צבא שלא

בנים רבים למשפחות שכולות לוחצים על הוריהם שיאשרו להם שירות קרבי. ההורים מפחדים, אך נכנעים למאמצי השכנוע הכבדים. קצין בכיר: "אסור להסתתר מאחורי החוק היבש. יש לבחון אם ההורים חתמו תחת לחץ"

לפני 21 שנים נהרג בעלי, סרן מוטי שרון עקב תקלה במסוק היסעור, בעזרתו הניח את אבן גבול 51 על גבול ישראל מצרים. בננו איתי היה אז בן ארבעה חודשים. לפני כמעט ארבע שנים, בעת שניסה ללכת בדרכי אבין, מת איתי ממכת חום במהלך גיבוש לקורס